דף הבית
מאמרים
חוק חג המצות

חוק חג המצות

 

חוק חג המצות – באילו מקומות מותר לעסקים להציג למכירה חמץ ובאילו מקומות אסור?

 

מסתובבים במהלך החג בהרגשה של רעב וגעגועים לפיתות ופסטות? כדאי שתדעו – באילו מקומות מותר לעסקים להציג למכירה חמץ ובאילו מקומות אסור בהתאם ל- חוק חג המצות, אילו מוצרים נחשבים כמוצרי חמץ ומה העונש על העובר על החוק?

 

"שבעת ימים מצות תאכלו" כך נקבע בספר שמות, י"ב, ט"ו. בהמשך הפסוק אף נקבע האיסור של אכילת חמץ במהלך החג הפסח: "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל, מיום הראשון עד יום השביעי". האיסור על הצגת חמץ בחג הפסח אינו מבוסס על הפסוקים בלבד, אלא הוא מעוגן בחוק שנחקק עוד בשנת 1986 על-ידי הכנסת ה-11 הנקרא: חוק חג המצות (איסור חמץ), עליו חתומים ראש הממשלה ונשיא המדינה דאז שמעון פרס ז"ל ו-חיים הרצוג ז"ל, ושר הפנים דאז יצחק פרץ.

 

חוק זה נחקק במטרה: "למנוע הצגת לחם, לחמניות ופיתות בפומבי, כדי למנוע פגיעה ברגשות הציבור", כך צוין בדברי ההסבר להצעתו, שבהם הוסבר גם הרקע לחקיקתו: "בשנים האחרונות פשה נגע מכירת חמץ בפסח (לחם ופיתות) בחוצות הערים. למרות העובדה שלפחות 80% מכלל הציבור היהודי בארץ אינם אוכלים לחם ופיתות בחג הפסח, הרי הולך וגואה גל מכירת החמץ בחנויות, בקיוסקים ובמזנונים בפסח ומוצרי החמץ מוצגים לראווה בפרהסיה, דבר הפוגע ברגשות רוב הציבור הדתי, המסורתי והלאומי". על פי חוק חג המצות, לא קיים איסור על מכירה או צריכה של חמץ בפסח, אך יחד עם זאת כן קיים איסור על בעלי עסקים להציג בפומבי מוצרי חמץ למכירה או לצריכה.

 

אילו מוצרי חמץ אסור להציג בפומבי?

 

במסגרת חוק חג המצות נקבע כי בעל עסק לא יציג בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה: "עד עשרים דקות אחרי שקיעת החמה של יום כ"א בניסן", שהנו אחד מארבעת מוצרים אלה: (1) לחם; (2) לחמניה; (3) פיתה; (4) כל מוצרי קמח מחץ אחרים.

 

היכן לא חל האיסור לפי חוק חג המצות?

 

האיסור על הצגת מוצר חמץ בפומבי אינו חל על עסקים המצויים בישוב שבו מרבית התושבים או מרבית חברי מועצת הרשות המקומית אינם יהודים או מרבית בתי העסק – אינם של יהודים, וכן לא חל על ישוב שיתופי שבו בתי העסק מיועדים לצרכי תושביו של המקום בלבד.

 

מה העונש על העובר על חוק חג המצות ומי אוכף אותו?

 

סעיף 3 לחוק זה קובע כי דינו של העובר עבירה לפי חוק זה (כלומר עסקים המציגים מוצרי חמץ בניגוד להוראות החוק) – הנו קנס, אולם לא נקבע שיעורו של הקנס (בעבר הקנס הגיע לשיעור של כ-350 ₪). בנוסף אף נקבע בחוק זה כי שר הפנים ימנה מפקחים, אשר יהיו אף רשאים לערוך חיפוש ולערוך חקירות על עבירות לפי חוק זה.

 

אסור להציג חמץ במקום פומבי הנראה מכל מקום

 

במהלך שנת 2008, ניתנה על-ידי השופטת תמר בן-אשר צבן מבית משפט לעניינים מקומיים בירושלים החלטה, במסגרתה נדונו מספר כתבי אישום שהוגשו כנגד מספר בעלי מסעדות בירושלים שהואשמו בעבירה של "איסור הצגת חמץ" בהם טענה המדינה בין היתר, כי אותן מסעדות הפרו את הוראות חוק חג המצות בכך שהן מכרו חמץ במהלך חג פסח.

 

באותה החלטה, החליטה השופטת לבטל את כתבי אישום אלה, לאחר שנקבע שהצגת החמץ נעשה על-ידי המסעדות "במקומות שאינם בגדר מקום פומבי", וכן נקבע כי גם אם אותם בעלי מסעדות היו מודים בהצגת חמץ בעסקיהם – לא היה במעשיהם בכדי להוות עבירה, מאחר וחוק חג המצות אינו אוסר על מכירת חמץ או הצגתו בתוך החנות, אלא על הצגתו בפומבי בלבד: "החוק לא נועד לעסוק באיסורי חמץ כפי שנקבעו בהלכה היהודית", אלא נועד רק "למנוע הצגת לחם, לחמניות ופיתות בפומבי", כך קבעה השופטת בהחלטה. בנוסף באותה החלטה נדונה השאלה – מה עשוי להיחשב כמקום פומבי בו אסור להציג חמץ, ונקבע שכדי שיחול על המקום איסור להציג חמץ, לא רק שצריך שהוא יהיה מקום ציבורי כמו מכולת, מסעדה או פיצרייה, אלא "עליו להיות מקום ציבורי הנראה מכל מקום".

 

בתוך העסק מותר להציג חמץ

 

בשנת 2008 פורסם חוזר מנכ"ל משרד הפנים, ובו הוצגו עיקרי סיכום דיון שניערך אצל היועץ המשפטי לממשלה בנוגע להיקף האיסור על הצגת חמץ על פי חוק חג המצות, וצוין כי יש לפרש את האיסור על הצגת מוצרי חמץ בפומבי, כמתייחס: "להצגה במרחב הציבורי-חיצוני כגון: הצגת חמץ למכירה בדוכן (ברחוב, בשוק, או על המדרכה), וכן בדלק או בחלון ראווה הפונה לרחוב".

 

עוד נקבע בחוזר זה, כי ההגדרה של "מרחב ציבורי חיצוני": כוללת גם: "רחוב, רחוב מקורה, וכן גם את החללים הציבוריים הפתוחים בקניוני קניות סגורים", אך לעומת זאת אינה כוללת את: "המרחב הפנימי של בתי העסק שבקניון", וכן נקבע כי האיסור על הצגת החמץ אינו חל: "על הצגת חמץ בתוך המרחב הפנימי הסגור של העסק".

 

אין באמור במאמר זה כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי

מעוניינים לקבל מידע נוסף?