חוק הספאם תביעות ספאם

חוק הספאם אשר נדון במסגרת תביעות ספאם רבות, הוא למעשה סעיף 30א להוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, שנחקק בשנת 2008 בתיקון מס' 40 לחוק התקשורת, שנחקק על רקע "תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת (לרבות באמצעות דואר אלקטרוני, הודעות SMS ופקסימילה), המכונה "spam" " (ציטוט מתוך דברי ההסבר להצעת חוק הספאם).

חוק הספאם מה מותר ומה אסור? מה זה ספאם?

מטרת חקיקת חוק הספאם הייתה להסדיר חקיקה שתסייע בהתמודדות עם תופעת הספאם אשר "הפכה בשנים האחרונות למטרד ציבורי כלל-עולמי והיקפה מצוי במגמת עליה חדה" (ציטוט מדברי ההסבר להצעת החוק), להסדיר פתרונות אכיפה כדי למגר את התופעה, ולאסור על מפרסם לשלוח דברי פרסומת ללא קבלת הסכמה מראש של הנמען.

"דבר פרסומת" על פי חוק הספאם הוא אחד מאלה:

1. מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת.

2. מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה (למעט תרומה שהתבקשה לשם התמודדות בבחירות לכנסת או לרשות מקומית, ולמעט אם יש בה מסר פוליטי, לרבות תעמולת בחירות).

3. מסר שאינו פרסומת (כאמור בסעיפים 1 ו-2 לעיל), המופץ לציבור הרחב ונכללת בו הצעה לנמען להתקשר למספר טלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהו (למעט מסרים שנשלחו מטעם המדינה ומוסדותיה שמטרתן הייתה העברת מידע ששלח גוף הצלה לשם מילוי תפקידו).

מיהו מפרסם על פי חוק הספאם?

מפרסם על פי חוק הספאם הוא: "מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, ובכלל זה לקדם קבלת תרומות או תעמולה, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר..".

מי הוא נמען במסגרת חוק הספאם?

סעיף 30א(ב) במסגרת חוק הספאם קובע כי "לא ישגר מפרסם דבר פרסומת…בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען". בעניין זה קבעו בתי המשפט, כי יש לפרש את המונח "נמען" כמי שמחזיק ומשתמש במכשיר בו התקבלו הודעות הפרסומת, ואין חובה כי הוא יהיה הבעלים של המנוי של המכשיר שבו התקבלו אותן הודעות.

כך לדוגמה נקבע בסוגיה זו בת"ק 19084-12-11 גלזנר נ' סלקום: "יש לפרש את המונח "נמען" בסעיף 30א לחוק התקשורת כאדם אשר מחזיק במכשיר ולאו דווקא במי שהנו בעל הקו… לדעתי הן פרשנות מילולית והן פרשנות תכליתית של המונח "נמען" מוליכות למסקנה שמדובר במי אשר מחזיק במכשיר הלכה למעשה ולאו דווקא הנו הבעלים של קו, מהבחינה הקניינית……אף פרשנות תכליתית של המונח מובילה למסקנה זו ומחזקת אותה."

באילו מקרים רשאי מפרסם לשלוח פרסומות בהיעדר הסכמת הנמען מראש?

סעיף 30א(ג) במסגרת חוק הספאם קובע, כי מפרסם רשאי בכל זאת לשגר פרסומת גם אם לא התקבלה הסכמת הנמען מראש, בהתקיים 3 תנאים מצטברים:

1. הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו;

2. המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת, והנמען לא עשה כן;

3. דבר הפרסומים מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות שרכש הנמען בעת שמסר את פרטיו למפרסם.

איסור שליחת ספאם בהיעדר הסכמה מראש

סעיף 30א(ב) במסגרת חוק הספאם קובע, כי מפרסם לא ישגר פרסומת "בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת". חיוג לנמען באמצעות מערכת חיוג אוטומטי בהיעדר הסכמת הנמען גם הוא נחשב כהפרה של הוראות חוק הספאם.

יחד עם זאת, פניה חד פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק או לשם קבלת תרומה או תעמולה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת, לא תיחשב הפרה של הוראות חוק הספאם.

בנוסף, משלוח פרסומת ללא הסכמה מראש של הנמען באמצעות דואר אלקטרוני לשם קבלת תרומה או תעמולה על-ידי מפרסם שהוא עמותה או חברה לתועלת הציבור – גם לא תיחשב כהפרה של חוק הספאם, אלא אם כן הנמען הודיעה על סירובו לקבל את דבר הפרסומת.

יצוין, כי לצורך שליחת פרסומת על המפרסם לקבל כאמור מהנמען הסכמה מפורשת לכך. במקרה בו הנמען לא ביקש לאחר שקיבל את הפרסומת להסירו מרשימת התפוצה אינה מעלה או מורידה לעניין עצם חבות המפרסם באשר לחובתו לפצות את הנמען. יחד עם זאת, בתי המשפט עשויים להתחשב בכך בפסיקת הפיצויים ובמידת תום הלב של הנמען – מקום בו הנמען אכן נמנע מלבקש להסירו מרשימת התפוצה.

הנמען רשאי להודיע בכל עת על סירובו לקבלת פרסומות

סעיף 30א(ד) במסגרת חוק הספאם קובע, כי מקום בו הסכים הנמען לקבל דברי פרסומת או לא הודיע על סירובו לקבלם, עדין רשאי הנמען בכל עת להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת, ולחזור בו מהסכמתו ככל שניתנה. על הנמען למסור למפרסם את הודעת הסירוב הנ"ל בכתב או בדרך שבה נשלח אליו דבר הפרסומת (לפי בחירתו של הנמען).

כלומר, גם במקרים בהם הנמען נתן את הסכמתו לקבלת הודעות פרסומת, חוק הספאם מקנה לנמען זכות להודיע בכל עת למפרסם על ביטול ההסכמה שנתן, וככל והנמען אכן הודיע על כך למפרסם, האיסור לשלוח דברי פרסומת ישוב על כנו.

בנוסף לכך, ככל והעסקה בין המפרסם לבין הנמען הייתה לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, יראו את הנמען כמי שנתן הודעת סירוב לקבלת פרסומות במועד סיום ההתקשרות, גם אם ההתקשרות הסתיימה בשל הודעת ביטול שנמסרה כדין.

מה מחויב המפרסם לציין בהודעת הפרסומת מכוח חוק הספאם?

סעיף 30א(ה) במסגרת חוק הספאם קובע, כי מפרסם המשגר דבר פרסומת נדרש לציין את הפרטים שלהלן באופן בולט וברור:

1. היותה של ההודעה דבר פרסומת. המילים "פרסומת" או "בקשת תרומה" או תעמולה", צריכות להופיע בתחילת הפרסומת, ואם מדובר בפרסומת שנשלחה באמצעות דואר אלקטרונית – בכותרת הודעת המייל.

2. פרטי המפרסם: שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו.

3. זכותו של הנמען לשלוח בכל עת הודעת סירוב לקבלת פרסומות, בדרך אפשרית פשוטה וסבירה למשלוח הודעת הסירוב (ככל ומדובר בפרסומת שנשלחה בדואר אלקטרוני – כתובת תקפה של המפרסם באינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב).

4. מקום בו שוגר פרסומת באמצעות מערכת חיוג אוטומטי, על המפרסם בתחילת הודעת המסר הקולי לציין בפני הנמען שהוא רשאי להסיר את שמו מרשימת התפוצה, ולאפשר לנמען מיד לאחר מכן להסיר את שמו באמצעות לחיצה על החייגן.

מנגנון הסרה פשוט ואפקטיבי

במסגרת חוק הספאם נקבע כאמור, כי על המפרסם לציין בפני הנמען בהודעתו אליו את זכותו לשלוח בכל עת הודעה על סירוב לקבלת פרסומת בדרך פשוטה וסבירה. בתי המשפט קבעו לא אחת בנושא זה כי מפרסם שאינו עומד בתנאי זה מפר את הוראות חוק הספאם:

"מפרסם אשר אינו מעמיד לרשות הנמען מנגנון הסרה בהתאם לדרישות סעיף 30א לחוק התקשורת אינו עומד בדרישות החוק כלפי כל נמען אליו שלח דבר פרסומת, ולא רק כלפי אותם נמענים שניסו ללא הצלחה, או בהצלחה שהייתה כרוכה בעלות מיותרת, להסיר את עצמם מרשימת התפוצה של המפרסם." [ע"א 534/17 עו"ד לפיד נ' סלקום ישראל בע"מ]

פיצויים מכוח חוק הספאם במסגרת תביעות ספאם

סעיף 30א(ט) במסגרת חוק הספאם קובע, כי הפרת הוראות חוק הספאם מהווה עוולה אזרחית. סעיף 30א(י)(1) לחוק קובע, כי מקום בו שוגר דבר פרסומת ביודעין בניגוד להוראות חוק הספאם, רשאי בית המשפט לפסוק בשל הפרה זו פיצויים שאינם תלויים בנזק, בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ בגין כל הודעת ספאם שנשלחה בניגוד להוראות חוק הספאם.

יצוין כי החוק  קובע אומנם שסכום הפיצוי לא יעלה על 1,000 ₪ בגין כל פרסומת, אך הדגש הוא על המילים "לא יעלה" שכן, לרוב בתי המשפט פוסקים סכומים נמוכים משמעותית מסכום זה (לרוב כמה מאות שקלים להודעה), כאשר כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו הספציפיות ותלוי בשיקול דעתו של השופט הספציפי הדן בתיק.

השיקולים המרכזיים לחומרה במסגרת תביעות ספאם שבתי המשפט מתחשבים בהם לרוב הם בין היתר: התנהגות המפרסם והאם מדובר בהפרה חוזרת ונשנית שלו, האם הנמען ביקש שיופסקו לשלוח אליו את הודעות הפרסום למכשירו והאם המפרסם המשיך לשלוח אליו פרסומות גם לאחר מכן תוך התעלמות מבקשת הנמען להסרתו; האם המפרסם כלל בהודעות הפרסומת ששלח אפשרות פשוטה להסרה מרשימת התפוצה; כמות ההודעות שנשלחו לנמען.

השיקולים לקולה שבתי המשפט לרוב מתחשבים בהם בין היתר: האם הנמען הביע את הסמכתו בעבר לקבל את הודעות הספאם; התנהגות והתנהלות הנמען והאם פעל באופן סביר להסרתו מרשימת התפוצה; התנהלותה של המפרסמת באופן רגיל והאם היא מודעת להוראות החוק ופועלת לפיו.

שיקולים בקביעת פיצויים במסגרת תביעות ספאם

סעיף 30א(י)(3) במסגרת חוק הספאם קובע, כי בבואו של בית המשפט לקבוע את שיעור הפיצויים עליו להתחשב בין היתר בשיקולים הבאים: (א) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (ב) עידוד הנמען למימוש זכויותיו; (ג) היקף ההפרה.

בית המשפט העליון ציין בסוגיה זו, כי מטרות הפיצוי בגין הודעות ספאם הן אכיפה והרתעת המפרסמים, וכי על בתי המשפט לשקול 2 שיקולים מרכזיים בבואם לפסוק פיצויים בנושא זה: נסיבות ההפרה (לרבות תוכן הפרסום, התנהגות המפרסם, הרווח הצפוי לו מהפרסומת, כמות ההודעות שנשלחו לנמען), ושיקול נוסף הוא הגשת תביעות יעילות שמטרתן להגשים את תכליות חוק הספאם.

כך נקבע בסוגיה זו ברע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי: "בקביעת סכום הפיצוי על בימ"ש לשים לנגד עיניו את השיקולים המנויים בחוק שמטרתם להשיג את תכליותיו – אכיפה, הרתעה ועידוד הגשת תובענות יעילות, מחד; ולוודא שהפיצוי לא יהיה מעבר לנדרש לצורך השגתן, מאידך…

לשם כך נדרש בימ"ש לשקול שני סוגי שיקולים: נסיבות ביצוע ההפרה הכוללות, בין היתר, את תוכן הפרסום (אם הוא פוגעני); את התנהגות הנתבע; את הרווח הצפוי לו מן הפרסום (ככל שניתן להעריכו); את מספר דברי הפרסומת ששלח וכמה הודעות נשלחו לכל כתובת; השאיפה לעודד הגשת תביעות יעילות שמטרתן להגשים את תכליות החוק."

חזקה שהמפרסם שיגר דבר פרסומת בניגוד להוראות חוק הספאם

סעיף 30א(י)(א) במסגרת חוק הספאם קובע חזקה לפיה מקום בו מפרסם שלח פרסומת בניגוד להוראות חוק הספאם חזקה שעשה זאת ביודעין, אלא אם כן הוכיח אחרת, וכן לא תהיה למפרסם הגנה במקרים בהם:

שיגור הפרסומת נעשה לאחר שניתנה למפרסם הודעת סירוב מהנמען; המפרסם שיגר בעבר פרסומת לנמען בניגוד להוראות החוק אף אם לא ביודעין; הפרסומת נשלחה למנען לפי רשימה של מענין או מספרי טלפון, שהורכבו בהתאם לרצף אקראי של אותיות, ספרות או סימנים אחרים או שילוב שלהם.

פגיעה בפרטיות במסגרת תביעות ספאם

שליחת הודעות ספאם בהיקפים גדולים עשויה בהחלט להוות גם פגיעה של זכות הפרטיות של הנמענים, ובעיקר במקרים בהם פרטי הקשר של הנמנעים נלקחו בהיעדר הסכמתם. במסגרת דברי ההסבר להצעת חוק הספאם אף נאמר כי: "תופעת ה-spam מעוררת בעיות במישורים שונים, ובהן – בעיות של אבטחת מידע, חדירה למחשבים בלא היתר והפצת וירוסים, פגיעה בפרטיותו של המשתמש ברשת והטרדתו, פגיעה בהתפתחותו של המסחר האלקטרוני ופגיעה בעסקים בשל אבדן זמן והשקעת משאבים".

אף כב' השופטת נאור התייחסה לסוגיה זו: "מעבר למטרד שבהצפת תיבת הדואר יש לפנייה לאנשים גם נגיעה לתחום ההגנה על הפרטיות" (פסקה 5 לחוות דעתה). למותר להכביר מילים על הזכות לפרטיות, ואזכיר רק כי היא זכות יסוד במשפט הישראלי; ראו סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, הקובע כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו" [עע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' מנגל].

גובה הפיצויים במסגרת תביעות ספאם

במסגרת רע"א 2904/14 גלסברג ואח' נ' קלאב רמון בע"מ ואח', דן כב' השופט רובינשטיין מבית המשפט העליון בשתי בקשות ערעור על פסקי דין שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בשני תיקים שונים שאוחדו מאחר ועסקו בסוגיה משותפת והיא – גובה הפיצויים הראוי אותו יש לפסוק במסגרת תביעות ספאם מכוח חוק התקשורת.

עובדות המקרה

במסגרת התביעה הראשונה הגיש תובע תביעה בגין הפרת הוראות חוק הספאם, וטען כי נשלחו אליו 20 הודעות דואר אלקטרוני המהוות דברי פרסומת, אף לאחר שביקש מהמפרסמת לחדול מכך. בית המשפט לתביעות קטנות קיבל חלקית את תביעתו, וחייב את המפרסמת לשלם לו פיצוי בסך 8,250 ₪ (150 ₪ * 5 הודעות עבור כל הודעה שנשלחה לתובע לפני שפנה בבקשה להסרתו, וסך של 500 ₪ * 15 הודעות עבור כל הודעה שנשלחה לתובע לאחר פנייתו להסרתו).

במסגרת התביעה השנייה הגיש תובע אחר תביעת ספאם לנוכח למעלה מ-40 הודעות שנשלחו אליו לטענתו תוך הפרת הוראות חוק הספאם לשתי כתובת דואר אלקטרוני שברשותו. בית המשפט לתביעות קטנות קיבל חלקית את התביעה, וחייב את המפרסם לשלם לתובע 5,000 ₪ בלבד עבור כל ההודעות, תוך שציין כי התחשב בכך שהתובע לא פעל במקרה זה כדי להקטין את נזקו לשם הפסקת קבלת ההודעות.

החלטת בית המשפט

בית המשפט העליון קיבל חלקית את בקשות הערעור שהוגשו על-ידי התובעים על שיעור הפיצוי שנפסק לטובתם. ביחס לתביעה הראשונה החליט בית המשפט העליון לעלות את סכום הפיצוי מסך של 8,250 ₪ לסך של 17,500 ₪, לאחר שקבע כי בנסיבות מקרה זה הפיצוי שנפסק הוא על הצד הנמוך באופן המצדיק התערבות ובהתחשב בין היתר בהיקף ההפרות (20 הודעות ספאם שנשלחו לתובע).

ביחס לתביעה השנייה בה קיבל כאמור התובע למעלה מ-40 הודעות ספאם בדואר אלקטרוני, החליט בית המשפט העליון לעלות את סכום הפיצוי מ-5,000 ₪ לסך 20,000 ₪. יחד עם זאת ציין, כי המפרסמת במקרה זה אפשרה בהודעותיה לתובע להסיר את פרטיו מרשימת התפוצה באופן פשוט יחסית, ולכן קבע כי יש בכך כדי להפחית את סכום הפיצויים שעליה לשלם לתובע בחצי (כלומר סך של 500 ₪ במקום 1,000 ₪ עבור כל הודעה).

התכלית בפסיקת פיצויים לדוגמה מכוח חוק הספאם

במסגרת פסק הדין התייחס בית המשפט העליון לתכלית שמאחורי פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק מכוח חוק הספאם, וציין כי זהו כלי אפקטיבי ויעיל להגשמת תכלית חוק הספאם ולהרתעת המפרסמים:

"המחוקק רואה בפיצוי לדוגמה הקבוע בסעיף 30א(י) לחוק התקשורת את האמצעי היעיל ביותר להגשמת תכלית הסעיף – בלימתה של תופעת ה"ספאם" – אכיפתו והרתעת הרבים. הפיצוי לדוגמה נועד איפוא לעודד אכיפה פרטית, שהיא היא – בעיני המחוקק – הכלי האפקטיבי ביותר ליישום החוק ואכיפתו…

הגיונה של קביעת הסדר בדבר פיצוי ללא הוכחת נזק עולה בקנה אחד אף עם הגדרת "דבר פרסומת" שבסעיף 30א(א) לחוק – "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת"; אך מתבקש הוא כי מי שמפר את הוראת סעיף 30א(ב) על מנת להתעשר, ישלם על כך בממונו."

גובה הפיצויים במסגרת תביעות ספאם

בפסק דין זה דן בית המשפט העליון בשיקולים שעל בתי המשפט לשקול בפסיקת הפיצויים במסגרת תביעה על הודעות ספאם, וציין כי נקודת המוצא שעל בתי המשפט להציב בפניהם הוא שסכום הפיצוי במסגרת חוק הספאם הנו 1,000 ₪ ובמקרים המתאימים ניתן להפחית ממנו.

"לטעמי, בבואם לפסוק פיצוי לדוגמה לפי סעיף 30א(י) לחוק התקשורת, על בתי המשפט לראות ברף העליון שהציב המחוקק – 1,000 ש"ח – נקודת מוצא, ממנה כמובן ניתן להפחית, במקרים המתאימים.

ברי, כי אין משמעות הדבר שכל אימת שפלוני יפר את סעיף 30א, ייפסק פיצוי לדוגמה בשיעור המרבי הנקוב בחוק, ויש להביא בחשבון את מכלול הנסיבות, לרבות השיקולים המנויים בסעיף 30א(י)(3). הכלל הוא איפוא, כי הסכום הנקוב בסעיף 30א(י)(1) הוא סכום המוצא לפסיקת הפיצוי לדוגמה, ממנו ניתן – בנסיבות המתאימות – להפחית."

חובת הקטנת נזק

בנוסף בית המשפט העליון התייחס בפסק הדין לסוגיית הקטנת הנזק, וציין כי מאחר ובמסגרת חוק הספאם הפיצוי הוא פיצויים לדוגמה (כלומר ללא הוכחת נזק), המחוקק לא קבע כי על הנמען חלה חובה להקטין את נזקו לצורך קבלת הפיצוי, וזאת מתוך הרציונל כי הדגש בתביעות אלה הוא על התנהגות המפרסם ולא על חובת הנמען להקטין את נזקו. יחד עם זאת, בתי המשפט רשאים להפחית מסכום הפיצוי מקום בו הנמען פעל בחוסר תום לב, לדוגמה אם נמנע בכוונה מלהסיר את פרטיו מרשימת התפוצה:

"אשר לחובת הקטנת הנזק. הפיצויים הניתנים ע"פ סעיף 30א לחוק הם כאמור פיצויים לדוגמה, דהיינו – אינם נגזרים ישירות ממידת הנזק הקונקרטי שנגרם. בפיצויים מעין אלה לא היטל המחוקק על הנפגע חובה שבדין להקטין את נזקו (ואין באמור, כמובן, כדי להפחית מחובתו של הנפגע, ככל בעל דין בכל עניין משפטי, לנהוג בתום לב), כנראה מתוך רצון לסייע לשירוש התופעה…

עם זאת, אין בדברים אלה כדי למנוע מבתי המשפט בקביעת גובה הפיצויים שיש לשלמם על הפרת סעיף 30א, לשקלל בין יתר הגורמים גם את העובדה שהמעוול איפשר להסיר את שמו של הניזוק מרשימת תפוצת דברי הפרסומת בקלות יחסית; אולם הדגש הוא על האופן בו התנהג המעוול ולא על חובת הניזוק להקטין את נזקו."

פיצוי בסך 10,500 ₪ בגין 35 הודעות ספאם

במסגרת ת"ק 39008-01-20 דרויש נ' פלאפון תקשורת בע"מ, חייב בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב את חברת פלאפון לשלם לתובע פיצויים בסך 10,500 ₪ בגין משלוח 35 הודעות ספאם שנשלחו אליו בניגוד להוראות סעיף 30א במסגרת חוק התקשורת.

מפסק הדין עולה, כי התובע הגיש תביעה על הודעות ספאם על סך 33,900 ₪ ובה ביקש לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק בגין משלוח של 67 הודעות פרסומת שנשלחו אליו לטענתו בניגוד להוראות חוק התקשורת – חוק הספאם.

טענות התובע

במסגרת התביעה טען התובע בין היתר כי הוא לקוח של החברה למעלה מ-4 שנים, וכי הוא כבר הגיש כנגדה תביעה אחרת במסגרתה הם חתמו על הסכם פשרה בו התחייבה החברה לחדול מלשלוח אליו הודעות פרסומת. אולם בשלב מסוים החלה לשגר אליו עשרות הודעות פרסומת על אף שלא הסכים למשלוח שלהן.

עוד טען התובע, כי הוא פעל בהתאם להנחיות החברה להסרת פרטיו מרשימת התפוצה ועל אף שקיבל הודעה מהחברה כי מספרו יוסר מרשימת התפוצה שיגור הודעות הפרסומת לא פסקו ואף החמיר, וכי החברה פעלה בחוסר תום לב מאחר והוא התקשר לנציגי השירות של החברה ודרש מהם להימחק מרשימת התפוצה אך גם לאחר מכן המשיכה החברה לשלוח אליו הודעות ספאם.

טענות חב' פלאפון

מנגד חברת פלאפון טענה בין היתר, כי התובע נתן את הסמכתו לקבלת מידע שיווקי בעת שהצטרף לחבילת חו"ל באמצעות אתר החברה, וכי הוא התחכם בכך שנמנע מלהסיר עצמו מקבלת מידע שיווקי באמצעות משלוח המילה "הסר" למספר הטלפון הייעודי שצוין בהודעת הפרסומת שנשלחה אליו, ובמקום זאת שלח את המילה "הסר" להודעת הפרסומת שנשלחה ממספר טלפון אחר.

עוד טענה החברה, כי בקשותיו של התובע להסיר את פרטיו מרשימת התפוצה לא התקבלו אצלה, וכי היא פעלה להסרת פרטיו מרשימת התפוצה שלה לאחר פנייתו הראשונה אליה, וכן כי היא פעלה בהתאם להוראות החוק עת אפשרה לתובע לבקש הסרתו מקבלת מידע שיווקי במשלוח הודעה.

החלטת בית המשפט

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה וחייב את חברת פלאפון לשלם לתובע פיצוי בסך של 10,500 ₪ (300 ₪ עבור 35 הודעות פרסומת) וכן סך של 1,500 ₪ הוצאות, תוך שהתחשב בין היתר בכך, שהתובע ביקש שיופסק משלוח הודעות הפרסום אליו אך החברה התעלמה מבקשתו, ואת כמות ההודעות שנשלחו לתובע בזמן קצר, ומנגד שהתובע נתן הסכמתו בעבר לקבל ההודעות וכי הוא טעה כאשר לא שלח את המילה "הסר" למספר הטלפון הייעודי שהיה רשום בהודעות שנשלחו אליו.

בית המשפט ציין, כי בהתאם להוראות סעיף 30א(ד) לחוק הספאם היה רשאי התובע בכל עת להודיע לחברת פלאפון על סירובו לקבל דברי פרסומת ולחזור בו מהסכמתו, וקבע כי החל מהמועד בו שלח התובע לראשונה את המילה "הסר" למספר הטלפון ממנו נשלחה הודעת הפרסומת יש לראות ביתר ההודעות הפרסומת שנשלחו אליו ממועד זה ואילך כהודעות פרסומת המהוות הפרה של הוראות חוק הספאם.

בנוסף, בית המשפט דחה את טענת חברת פלאפון שטענה כי התובע לא שלח אליה הודעה עם המילה "הסר" למספר הטלפון שהופיע בהודעות הפרסומת, וציין כי התובע רשאי היה להניח שבקשות ההסרה התקבלו אצל החברה מאחר ולא התקבלה אצלו הודעת שגיאה, וכן כי בנושא זה אין לפלאפון אלא להלין על עצמה, ועל כך שהיא לא פעלה ליצירת מנגנון הסרה פשוט ואפקטיבי המאפשר ללקוחותיה המעוניינים בכך להימחק מרשימת התפוצה שלה בקלות.