קובלנה פלילית בלשון הרע

באילו מקרים ניתן להגיש קובלנה פלילית בלשון הרע? מה ההבדל מבחינת נטל ההוכחה בתביעה אזרחית בגין לשון הרע לבין הליך פלילי?

מה זה קובלנה פלילית?

פרסום לשון הרע מהווה עוולה אזרחית. בנוסף, ייתכנו מקרים בהם פרסום לשון הרע עשוי להוות עבירה פלילית שבגינה יהא ניתן להגיש קובלנה פלילית בלשון הרע. סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע קובע כך: "המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זול הנפגע, דינו – מאסר שנה אחת".

כלומר, הוראות אלה קובעות כי ככל והמפרסם פרסם לשון הרע בכוונה לפגוע בנפגע – מהווה הפרסום עבירה פלילית.

בנוסף לכך סעיף 8 לחוק איסור לשון הרע קובע כי נפגע רשאי להגיש כנגד הפוגע – קובלנה בגין עבירת לשון הרע: "עבירה בשל לשון הרע לפי חוק זה תהא בין העבירות שבהן רשאי הנפגע להאשים על ידי הגשת קובלנה לבית המשפט".

ההסדר הפלילי במסגרת קובלנה פלילית בלשון הרע

הגורם המוסמך להגיש כנגד אדם בישראל כתב אישום בגין עבירה פלילית שביצע הוא המדינה. כך נקבע בסעיף 11 לחוק סדר הדין הפלילי: "המאשים במשפט פלילי הוא המדינה והיא תיוצג בידי תובע שינהל את התביעה".

שכן לעבירה פלילית קיימים היבטים של חינוך ושמירה על האינטרס הציבורי והצורך בהרתעת האזרחים מפני ביצוע עבירות פליליות – זאת באמצעות העמדת האזרח שביצע לכאורה עבירה פלילית לדין ובהטלת עונש כלפיו, זאת לעומת הליך אזרחי בו נוקט אזרח כנגד אזרח אחר במטרה לקבל פיצויים.

יחד עם זאת בסעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי קיים הסדר מיוחד, בו נקבע כי ישנן עבירות מסוימות שבגינן רשאי גם אזרח להגיש כנגד האדם שביצע את העבירה קובלנה לבית המשפט. חוק לשון הרע מצוין במסגרת העבירות שבגינם רשאי אדם להגיש קובלנה פלילית בלשון הרע.

ככל ומוגשת קובלנה פלילית, לא המדינה היא המאשימה אלא הקובל, והוא נדרש להמציא עותק מהקובלנה לפרקליטות המחוז. התביעה תנוהל על-ידי הקובל או בא כוחו, אלא אם כן פרקליט המחוז הגיש לבית המשפט הודעה – בה הודיע לבית המשפט שהמדינה תנהל את התביעה במקום הקובל. במידה ופרקליט המחוז אכן מסר הודעה כאמור, הקובלנה תוחלף בכתב אישום מטעם המדינה.

לחצו כאן למאמר על לשון הרע בפייסבוק

רף ההוכחה הנדרש במסגרת קובלנה פלילית

אדם המגיש קובלנה פלילית בלשון הרע בגין הוצאת דיבה כנגד אדם אחר, צריך להוכיח כי התקיימו באותו מקרה היסודות של עבירת לשון הרע, קרי שהאדם שכנגדו הוא הגיש את הקובלנה אכן פרסם לשון הרע כלפיו, ושלא חלות לטובת המפרסם ההגנות הקבועות בחוק הפוטרות אותו מאחריות פלילית או אזרחית. חובת הוכחה זו חלה אף במסגרת תביעת לשון הרע "רגילה" כלומר תביעה אזרחית.

יחד עם זאת, נטל ההוכחה החל על תובע בתביעה אזרחית הוא נמוך יותר מאשר בהליך פלילי. במסגרת הליך אזרחי נדרש התובע לעמוד במבחן ההסתברויות ולשכנע את בית המשפט שגרסתו נכונה וכנה. לעומת זאת, בהליך פלילי נדרשת המדינה (ובמקרים של קובלנה פלילית – הקובל) להוכיח בפני בית המשפט כי גרסתו היא נכונה מעבר לכל ספק סביר, וככל והנאשם הוכיח שקיים ספק סביר הוא עשוי לקבל זיכוי.

אילו מקרים רלוונטיים להגשת קובלנה פלילית בלשון הרע?

נטל ההוכחה בקובלנה פלילית בגין לשון הרע הוא רחב יותר מאשר בהליך אזרחי, ובמסגרתו נדרש הקובל להוכיח כי מטרתו של האדם שפרסם את הפרסום הייתה "בכוונה לפגוע". על כן, קובלנה פלילית בדרך כלל תוגש כאשר מדובר בפרסום קשה העשוי לפגוע בשלום הציבור ובו נאמרו או נכתבו הדברים בזדון, מסביר עורך דין לשון הרע אהוד פאי.

בית המשפט לא ימהר לעשות שימוש בסעיף זה תוך התחשבות בזכות לחופש הביטוי, וככל ויהא ספק באשר לכוונתו של המפרסם ולא יוכח כי הפרסום בוצע על-ידו ממניעים פסולים ובמטרה לפגוע באופן מובהק – בית המשפט עשוי להימנע מהטלת אחריות פלילית כלפי המפרסם.

בע"פ 677/83 בורוכב נ' יפת נקבע על-ידי בית המשפט העליון כי יש לפרש את הביטוי בכוונה לפגוע "כמשתרע על הרצון או המטרה או המניע לפגוע באחר, תוך שלילת פגיעה שאינה רצונית, אך המסתברת במידת ודאות רב". כלומר על הקובל במסגרת קובלנה פלילית בלשון הרע להוכיח יסוד נפשי של המפרסם, ולהוכיח שמטרתו של המפרסם במסגרת הפרסום הייתה לפגוע בו, זאת על מנת להצדיק אינטרס ציבורי על מנת להטיל על המפרסם בנוסף לאחריות אזרחית גם סנקציה פלילית.

בנוסף במסגרת פסק דין זה, אף מנה בית המשפט העליון את העקרונות שבאמצעותם יש לפרש את הוראות סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תוך החלת האיזון הראוי בין הזכות לחופש הביטוי לבין הזכות לשמו הטוב של האדם שנפגע מהפרסום:

"ארבעת עקרונות יסוד, המהווים את "המטריה הנורמטיבית" שבמסגרתה יש לפרש את הוראת סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע הם: הזכות לשם הטוב של האדם הנפגע, חופש הביטוי של הפוגע, חופש אישי של הפוגע (מפני סנקציה פלילית) ושלום הציבור…

חקיקה פלילית בענייני לשון הרע נעשית מטבע הדברים במסגרת עקרונות יסוד אלה, תוך שהיא צריכה לאזן ביניהם. איזון זה הוא הקובע את המטרה החקיקתית, אשר לאורה תיעשה הבחירה בין האופציות הלשוניות השונות"

מי רשאי להגיש קובלנה פלילית בלשון הרע?

אומנם כל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה בגין עבירה פלילית שבוצעה לכאורה, אך לעומת זאת קובלנה פלילית בלשון הרע רשאי להגיש רק הנפגע עצמו.

כך אף ציין בנושא זה המלומד אורי שנהר בספרו דיני לשון הרע: "לצד ההיתר להגשת קובלנה פרטית בעבירה של פרסום לשון הרע קיימות גם כמה מגבלות בעניין זה. קובלנה בגין פרסום לשון הרע יכול להגיש רק ה"נפגע", וזאת בניגוד לקובלנה בעבירות שבתוספת השנייה לחוק סדר הדין הפלילי, שאותה רשאי להגיש גם מי שלא נפגע באופן אישי מהעבירה".

סמכות התביעה הכללית במסגרת קובלנה פלילית

סעיפים 72 ו-73 לחוק סדר הדין הפלילי, מאפשרים למדינה ולבית המשפט להתערב במסגרת הליך של קובלנה פלילית, באופן שפרקליט מחוז רשאי להיכנס בנעליו של הקובל, ובית המשפט רשאי לחייב מינוי עורך דין לקובל המנהל את ההליך באופן טורדני. מדובר בכלים המאפשרים לתביעה הכללית או לבית המשפט היתר היתר, למנוע את ניצולו לרעה של הליך הקובלנה הפלילי ולהגן על הנאשם מפני נקמנות ורדיפה של הקובל על-ידי הוצאת ההליך מידיו של הקובל הפרטי.

כמו כן כפי שניתן בהליכים פליליים, הנאשם רשאי גם בהליך של קובלנה פלילית לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי בבקשה לסעד של לפנים משורת הדין, וכן הנאשם רשאי לעלות בפני בית המשפט טענה מקדמית של הגנה מן הצדק הקבועה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר לבית המשפט להעניק לנאשם סעד מן הצדק ולמנוע ניהול הליך פוגעני העומד בסתירה מהותית לעקרונות של סדר והגינות משפטית עד כדי ביטולו של כתב האישום כנגד הנאשם, זאת במנותק משאלת אשמתו או חפותו.

הגנת מן הצדק במסגרת קובלנה פלילית בלשון הרע

קובלנה פלילית מהווה למעשה הליך פלילי לכל דבר ועניין, והאדם שמוגשת כנגדו קובלנה פלילית מהווה נאשם. בהתאם לכך, הנאשם רשאי לטעון טענות מקדמיות, לרבות טענה מקדמית של הגנה מן הצדק.

טענה מקדמית קבועה במסגרת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כך: "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". בית המשפט רשאי בהסתמך על טענה זו, לתקן את כתב האישום, לבטל את כתב האישום, או להקל בעונשו של הנאשם, אם מצא שמתקיים המבחן שנקבע בחוק.

יצוין, כי בשונה מביטול כתב אישום, כאשר בית המשפט מבטל קובלנה עקב קבלת טענה מקדמית, דינה הוא כדין זיכוי לעניין זכותו הנאשם לקבל פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין [מכוח סעיף זה, מקום בו בית המשפט סבר שלא היה יסוד לאשמה או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי בית המשפט להטיל על קובל לשלם לנאשם הוצאות הגנה].

המבחן לבחינת הטענה של הגנה מן הצדק

במסגרת פסק הדין בעניין ע"פ 4855/02 בורוביץ נ' מדינת ישראל, נקבע מבחן תלת שלבי שנועד לבחינת הטענה מן הצדק:

1. בשלב הראשון על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים ולעמוד על עוצמתם, זאת במנותק משאלת אשמתו או חפותו של הנאשם.
2. בשלב השני על בית המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי למרות הפגמים שנפלו, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות.
3. בשלב השלישי על בית המשפט לבחון, אם ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום [למשל באמצעות הקלת עונשו של הנאשם במסגרת גזר הדין].

כך לדוגמה, במסגרת עק"פ 53255-06-16 מצליח נ' שפירא (פורסם בנבו, ביום 30.4.17), אישר בית המשפט המחוזי את ביטולה של קובלנה פלילית פרטית מחמת הגנה מן הצדק, בשל ספק בדבר המניעים שעמדו בבסיס הקובלנה, ובשל כך שלקובלים הייתה חלופה ראויה יותר מאשר ניהול הליך הקובלנה.

בפסק דין זה ציין בית המשפט, שאומנם העבירות שבגינן ניתן להגיש קובלנה פלילית נושאות סממנים של סכסוך אזרחי, עדין חייב הליך זה לשקף אינטרס ציבורי ראוי, וכי לפני מי שרואה את עצמו נפגע ממעשיו של אחר – קיימות בפניו חלופות אחרות מלבד הגשת קובלנה פלילית (כגון הגשת תביעה אזרחית), אשר מהוות חלופות עדיפות לעתים, לאור החשש שמניעי הקובל פסולים ושהקובלנה משמשת לנקמנות אישית, ולא מניע ציבורי.

הנחית היועמ"ש - חקירה והעמידה לדין בעבירה לפי חוק לשון הרע

בחודש 03/2006 פורסמה מטעם היועץ המשפטי לממשלה את הנחיה מס' 4.1107 שכותרתה: "חקירה והעמדה לדין בעבירה לפי חוק איסור לשון הרע", במסגרתה נקבעו כללים מנחים להתערבותה של המדינה בהליך קובלנה פלילית מכוח חוק לשון הרע.

במסגרת הנחיה זו צוין בין היתר, כי אומנם ההתמודדות המשפטית בנושא לשון הרע צריכה להישאר בעיקרה בתחום המשפט האזרחי, אך ייתכנו מקרים חריגים ביותר שבהם יהא ראוי לנקוט בהליך פלילי, ולכן על התביעה הכללית ורשויות האכיפה לנהוג בריסון ובזהירות מוגברת בנקיטת צעדים של חקירה והעמדה לדין לפי חוק לשון הרע, על רקע עקרון חופש הביטוי, על רקע אפשרויותיו החלופיות של קורבן לשון הרע [כגון תביעת לשון הרע וקובלנה פלילית פרטית], ועל רקע הקושי בהוכחת היסוד הנפשי של החשוד.

חקירה פלילית רק במקרה של אינטרס ציבורי מיוחד ומובהק

במסגרת ההנחיה הנ"ל נקבע, כי חקירה פלילית בגין עבירה מכוח חוק לשון הרע תיפתח רק במצב בו קיים אינטרס ציבורי מיוחד ומובהק לטיפול במסגרת המשפט הפלילי, ובאמצעות המדינה כמאשימה. האינטרס צריך לבטא, בדרך כלל, עניין החורג מעניינו של האדם שנפגע מהפרסום, כגון:

במקרים בהם קיים עניין של המדינה או הציבור, בו יוכח מעבר לספק סביר בבית-משפט, שפרסום בו יוחסו מעשים חמורים לאדם שפעל בשליחות הציבור – הוא כזב;

במקרים בהם קיים אינטרס ממשי במניעת והרתעת הציבור מפרסומם של ביטויים שיש בהם פגיעה קשה במרקם החברתי של הציבור הישראלי;

במקרים בהם מבוצעת פגיעה חמורה ביותר באדם פרטי שאין לו אפשרות מעשית לנהל הליך בעצמו, ולמדינה יש אינטרס חזק להרתיע [לדוגמה כאשר הפרסום מביא להתאבדות של הנפגע או שנעשה מתוך מניע פסול באופן קיצוני כגון גזעני].

כמו כן סעיף 11 קובע, כי גם במקרים בהם לדעת התביעה מתקיים אינטרס ציבורי מיוחד המצדיק הגשת כתב אישום, על התביעה עדין לבחון בנוסף – האם מתקיים סיכוי סביר להרשעה, לרבות הוכחת כוונת החשוד לפגוע בנפגע והתקיימותן של הגנות הקבועות לטובת החשוד במסגרת חוק לשון הרע.

מקום בו מוגשת קובלנה המייחס לנאשם עבירות לפי חוק איסור לשון הרע, שלא בהתאם למדיניות ולמבחנים שנקבעו בהנחיית היועמ"ש, יכול הנאשם במקרים מסוימים לעלות טענה של הגנה מן הצדק, ולטעון כי הנו מופלה לרעה בהשוואה לאחרים.

ביטול קובלנה פלילית בלשון הרע

במסגרת החלטה שניתנה על-ידי בית משפט השלום בירושלים ביום 21.11.22 [ק"פ 39615-08-21], בוטלה קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע מחמת הגנה מן הצדק, לאחר שנקבע כי היא אינה משקפת אינטרס ציבורי ומנוצלת לרעה כחלק ממסעה הכפשות שנוהל על-ידי הקובל כנגד הנאשם, וכי הקובלנה שהוגשה ייחסה לנאשם עבירות לפי חוק איסור לשון הרע אשר אינם על פי המבחנים שנקבעו בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, באופן שמפלה את הנאשם לרעה בהשוואה לאחרים.

מההחלטה עולה כי במהלך שנת 2020 הוגשה מטעם הקובל שהנו עורך דין במקצועו (להלן: "הקובל") והקובלת שהנה אחותו (להלן: "הקובלת") – קובלנה פלילית בלשון הרע כנגד הנאשם שהנו פסיכיאטר (להלן: "הנאשם").

טענות הקובל

במסגרת הקובלנה נטען בין היתר, כי במהלך שנת 2009 נישא הקובל לבתו של הנאשם, ומנישואים אלו נולדו להם 2 בנות, אולם במהלך שנת 2017 נישואיהם עלו על שרטון והם החליטו להתגרש.

לאחר הגירושין, כך צוין בהחלטה גמר הנאשם בליבו לעשות כל שביכולתו כדי להרחיק את הקובל מבנותיו (נכדותיו של הנאשם) בתאונות שווא כאילו הקובל מסוכן לבנותיו ולבתו של הנאשם, ולשם כך ניצל הנאשם את מקצועו וקשריו כדי להשפיע על פסיכיאטרים במטרה לאשפז את הקובל בכפיה ולסמם אותו בתרופות, תוך שהוא מעליל על הקובל עלילות שווא כאילו הוא פסיכופט ומסוכן לבני משפחתו כדי להצדיק את הרחקתו מבנותיו, וכדי לפגוע בקובל שלא כדין ולהוציא את דיבתו רעה.

במסגרת כתב האישום מתוארים מספר מקרים אשר לטענת הקובל מעידים על כך שהנאשם פרסם לשון הרע עליו פרסומי לשון הרע, במטרה להשפילו בעיני הבריות, לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו, לפגוע במשרתו או במשלח ידו וכן פגע במזיד בפרטיותו של הקובל.

טענות הנאשם

הנאשם מנגד ביקש מבית המשפט למחוק את הקובלנה שהגיש כנגדו הנאשם מחמת הגנה מן הצדק, שמבטאת לטענות מסכת קשה ושיטתית של פרסומים מכפישים ומביישים כנגדו על-ידי הקובל, תוך שהקובל בעצמו עשה שימוש פסול בהליכי הקובלנה.

מנגד הקובל טען, כי הקובל לא הצביע על כך פגם שמצדיק את ביטול הקובלנה, וכי הקובלנה מבוסס היטב ומפאת חומרת העבירות יש מקום לבררה. עוד טען, כי הוא אינו אחראי לפרסומים שפורסמו כנגד הנאשם, וכי לנאשם קיימים "אויבים רבים" שאפשר שהם אחראים לפרסומים. כמו כן, הקובל אישר שכתב הקובלנה שהגיש כנגד הנאשם הועברו לידיעת אחרים אך טען שאין כל איסור לעשות כך, וכן טען שמאז הגשת הקובלנה, הנאשם הגיש תביעות רבות כנגדו.

בית המשפט ביטל את הקובלנה

בית משפט השלום בירושלים דן בטענות הצדדים, והחליט להורות על ביטול הקובלנה מחמת הגנה מן הצדק, לאחר שקבע כי הקובלנה אינה מגלה אינטרס ציבורי ומנוצלת לרעה, ומהווה מסע הכפשה וביוש שמתנהל כנגד הנאשם.

עוד נקבע, כי הקובלנה מייחסת לנאשם עבירות לפי חוק לשון הרע, שלא על פי המבחנים שנקבעו בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, באופן שמפלה את הנאשם לרעה בהשוואה לאחרים, מכיוון שלקובל עומדת חלופה ראויה לבירור טענותיו, ומכיוון שהקובל פגע בהליך ההוגן ועשה שימוש מניפולטיבי בהליכי המשפט.

האינטרס הציבורי במסגרת קובלנה פלילית בלשון הרע

במסגרת ההחלטה הסביר בית המשפט, כי ההליך של קובלנה פלילית מאפשר לאדם פרטי לקבול נגד התנהלות פלילית (לכאורה) של אדם אחר, ולהביא לאכיפת החוק הפלילי כלפיו כאשר רשויות התביעה נמנעות מלעשות זאת, וכי הליך זה מהווה חריג שלפיו המדינה אחראית לניהולו של ההליך הפלילי.

עוד ציין בית המשפט, כי בית המשפט העליון הכיר בחסרונות הקובלנה הפלילית הפרטית, ובאפשרות שההליך ינוצל לרעה בידי הקובל, מאחר וקובלנה פלילית נושאת לעיתים סממנים של סכסוך אזרחי מאחר ולקובל קיים אינטרס רב יותר באכיפת העבירה כנגד הנאשם בהשוואה לזה של התביעה הכללית (שלה קיים אינטרס רב יותר בקיום הליך המשקף אינטרס ציבורי ראוי).

עוד צוין, כי ההליך הפלילי הוא חמור ורציני ובעל השלכות כבדות משקל, וככזה הוא לא נועד ליישוב סכסוכים אישיים הנובעים מרגשות נקם, וכן נפסק "שמשמעותו של הצורך בקיומו של אינטרס ציבורי בהליך הקובלנה הוא הצבת סטנדרט שלפיו אם אין אינטרס ציבורי שכזה, תעמוד הקובלנה בחזקת ניצול לרעה של ההליך הפלילי"

עוד קבע בית המשפט, כי על קובלנה פלילית לגלות אינטרס ציבורי ברור ומובהק ולא להוות מטרד או מעשה נקמנות. אולם במקרה זה קבע בית המשפט, "גויסה הקובלנה למסע הכפשה נרחב וחסר תקדים של הנאשם…והכול באופן שמלמד שלא המניע הציבורי שהוא שעומד מאחורי ההליך"

בית המשפט קיבל את טענת הגנה מן הצדק

במסגרת ההחלטה קבע בית המשפט, כי לאחר שניתח את המבחנים שנקבעו בפסק הדין בעניין בורוביץ בעניין טענת הגנה מן הצדק, הוא הגיע למסקנה כי נפלו בהליך זה פגמים בהתנהלות הקובל, וכי קיומו של ההליך זה מהווה פגיעה בתחושת הצדק וההגינות, ולכן החליט את ביטולו.

עוד קבע, כי הקובלנה שהגיש הקובל כנגד הנאשם במקרה זה: "אינה מגלה עניין ציבורי ומנוצלת לרעה לשם הכפשת הנאשם ובני משפחתו וביושם ברבים", וכי הקובלנה מייחסת לנאשם עבירות לפי חוק לשון הרע שלא בהתאם למדיניות ולמבחנים שנקבעו במסגרת הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, באופן אשר עלול להפלות את הנאשם, מאחר ואינה עוסקת במקרים חמורים במיוחד שבהם הפגיעה בשמו הטוב של הנפגע היא קשה באופן קיצוני אשר מקים גם חשש של משש לפגיעה בשלום הציבור.

עוד הוסיף וקבע בית המשפט, כי המשמעות של ניהול ההליך הפלילי מבחינת הנאשם תהא קשה, מאחר וההליך יחייב חשיפת מידע משפחתי רגיש, וצפויים להיגרם נזק או מבוכה לעדים שיוזמנו, בעוד שלקובל קיימת חלופה ראויה לבירור טענותיו שהנה על דרך של תביעה אזרחית, ולכן בית המשפט הורה על ביטול הקובלנה מחמת הגנה מן הצדק.