לשון הרע

משרדנו עוסק בניהול הליכים משפטיים בתחום לשון הרע ובגין פגיעה של הזכות לשם טוב מכוח חוק איסור לשון הרע ובמסגרת זו מייצג תובעים ונתבעים בכל הערכאות, בעמוד זה תוכלו לעיין בין היתר בתמצית של פסקי דין לשון הרע שחלקם מהווים הלכות לשון הרע.

לקריאת מאמר שנכתב ב Ynet על-ידי עו"ד אהוד פאי בנושא שיימינג ברשתות חברתיות לחצו כאן

לשון הרע פסקי דין

"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה" (מתוך תהלים ל"ד)

עו"ד אהוד פאי מסביר, כי חוק איסור לשון הרע הנו חוק מרכזי בישראל, ונחקק עוד בתחילת שנות ה-60, וכבר אז זיהו את החשיבות והצורך בחקיקת חוק ספציפי בתחום. במסגרת דברי ההסבר להצעת החוק (משנת 1962), אף צוין כי סוגית הוצאת דיבה עוד הייתה בעלת חשיבות רבה במשפט העברי:

"סוגית לשון הרע, פרטי דיניה ואיסוריה  – שרשים קדומים לה במסורת המשפט העברי. בספר ויקרא (י"ט, ט"ז) נאמרת האזהרה: "לא תלך רכיל בעמיך", וחכמי המשפט העברי לתקופותיו השונות ראו בלשון הרע "עוון גדול וגורם להרוג נפשות רבות מישראל" (רמב"ם, הלכות דעות, פרק ז', הלכה א')"

בעמוד זה תוכלו לעיין בדוגמאות פסקי דין שהתפרסמו באתר בתי המשפט בנושא לשון הרע.

קובלנה פלילית בלשון הרע

ק"פ 10721-12-18 ג'מצ'י נ' קופמן [ניתן ביום 10/05/2020]. במסגרת הכרעת דין שניתנה על-ידי בית משפט השלום בתל אביב, זוכה הנאשם (איש תקשורת) בגין קובלנה פלילית שהגיש כנגדו כדורסלן לשעבר, לאחר שכינה אותו במהלך שידור בכינויי גנאי כגון: "ערמה של רקמות רקובות",  "טינופת שלא ברא השטן", ו- "תת חלאה".

בית המשפט קבע בין היתר, כי התבטאויותיו של הנאשם במקרה זה היו ספונטניות ולא מתוכננות: "תוכן הדברים שנאמרו על ידי הנאשם, מחזק ומבסס אף הוא את העובדה שמדובר באמירות ספונטניות, בלתי מתוכננות, וכן כי קשה עד מאד ללמוד מהן על יסוד הכוונה הנדרש".

בנוסף בית המשפט קבע כי קיים ספק במקרה זה אם היה לנאשם כוונה לפגוע בקובל: "הראיות הנסיבתיות שפורטו לעיל, מצטברות זו לזו עד לכדי משקל משמעותי המבסס ספק סביר לגבי כוונת הנאשם לפגוע בקובל בדברים שפורסמו על ידו במהלך שידור הרדיו", ועל רקע ספק זה החליט לזכות את הנאשם: "ספק אשר די בו על מנת להורות על זיכוי הנאשם".

לשון הרע בפייסבוק

ע"א 14276-09-19 כרואן נ' סויסה [ניתן ביום 14/05/2020]. במסגרת פסק דין זה, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור שהגיש בעל מסעדה כנגד אדם ששיתף בפייסבוק פוסט שכלל פרסום כוזב ובו נטען בין היתר, כי מספר עובדים של המסעדה בישלו גרגרי חומוס במים שלקחו מאסלת השירותים של המסעדה.

תחילה הגישה בעל המסעדה את תביעה לבית משפט השלום שהחליט לקבל את התביעה, אך חייב את הנתבע לשלם לבעל המסעדה פיצוי בסך 5,000 ₪ בלבד.

לאחר מתן פסק הדין הגיש בעל המסעדה לבית המשפט המחוזי ערעור על סכום הפיצוי הזעום שנפסק לטובתו מכוח חוק לשון הרע, ובית המשפט המחוזי החליט לקבל את הערעור וחייב את מפרסם הפוסט לשלם לבעל המסעדה פיצוי בסך 30,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט שכ"ט עורך דין בסך 10,000 ₪.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור

בית המשפט המחוזי קבע בין היתר, שהפיצוי שפסק בית משפט השלום במקרה זה: "אינו משקף את חומרת הפרסום השקרי ואת פוטנציאל הנזק הטמון בתוכנו". עוד ציינה השופטת כי אינה סבורה שהיה מקום "להתייחסות הסלחנית של בית המשפט קמא לפרסום ולפסיקת פיצויים זעומים", וזאת גם לנוכח תוכנו השקרי והזדוני של הפרסום אשר "הסתיים בהערה גזענית פוגענית שנועדה להרחיק סועדים מן המסעדה", ועוד נקבע כי: "מי שנוטל חלק בשיח החופשי ולעתים מתלהם, אמור לדעת כי הקלדה על מקש ה"שיתוף" עלולה לגרום פגיעה אנושה בשמו הטוב של הזולת".

פגיעה של הזכות לשם טוב

ת"א 44048-04-18‏ ‏ ד"ר לוין נ' טייקאייר [פורסם ביום 07/02/2020]. בפסק דין זה, קיבל בית משפט השלום בפתח תקווה תביעה שהגיש רופא כנגד חברה המשווקת סיגריות אלקטרוניות וכנגד בעליה בגין פוסטים שפורסמו בפייסבוק ואשר ייחסו לו כינויים כגון: "שקרן" ו- "משוחת", ופסק לטובת התובע פיצוי  בסך של 100,000 ש"ח.

בית המשפט קבע בין היתר כך: "השימוש של הנתבעים במילים "מושחת" ו"שקרן" והזלזול בתובע, תוך ייחוס לתובע מעשים בעלי אופי פלילי, מהווים לשון הרע ויש בהם כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע, לבזותו להשפילו ולפגוע במשרתו. ייחוס מעשים אלו אינם מהווים העברת ביקורת לגיטימית ואינם חוסים תחת הזכות לחופש הביטוי שהיא זכות יחסית ונשקלת בנסיבות העניין…  בנסיבות העניין ולאחר בחינת מכלול השיקולים, ובכלל זה השיקול ההרתעתי נגד פרסומים כאמור, יש לפסוק לתובע פיצוי כולל בגין מכלול הפרסומים בסך של 100,000 ₪."

הגנת תום הלב מכוח חוק איסור לשון הרע

ע"א 12534-11-19 סער הדברות בע"מ נ' גרנוב [ניתן ביום 04/02/2020]. במסגרת פסק דין זה קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה ערעור שעסק בהגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 מכוח חוק איסור לשון הרע, תוך שקבע כי במקרה זה עומדת לטובת המפרסם הגנת תום הלב.

בית המשפט התייחס בין היתר לפרשנות הגנת תום הלב במסגרת תלונה המוגשת לרשות מוסמכת וקבע כך: "על המפרסם להראות כי התלונה הוגשה לרשות מוסמכת ובתום לב. אכן, יהיו מצבים בהם על אף שהתלונה הוגשה לרשות המוסמכת תישלל ההגנה מפאת חוסר תום לב בהגשתה. ודוק, יש לפרש את "תום הלב" בהקשרה של הגנה זו כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפרסום ולסבירות החשד שלו…. בנסיבות המקרה הנדון יש לקבוע כי התקיים אצל המערערת תום הלב הנדרש."

ביקורת צרכנית או לשון הרע?

ת"א 57398-11-16 סולו איטליה בע"מ נ' ורד בוטגה [ניתן ביום 12/01/2020]. בפסק דין זה, בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה שהגישו חברת תיירות ומנהלה כנגד לקוחה שפרסמה פוסט בפורום, בו ביקרה את השירות שקיבלה מהחברה במהלך טיול מאורגן על רקע התנהלותו של מדריך הטיול. בית המשפט קבע בין היתר, כי דבריה של הלקוחה במקרה זה אינם בגדר הוצאת דיבה או פגיעה של הזכות לשם טוב, אלא בגדר הבעת דעה וביקורת צרכנית מובהקת:

"במקרה זה, התבטאות הנתבעת בפוסט שהיא העלתה בפורום המנוהל על ידי התובע היא ביקורת צרכנית מובהקת. תוכנה אינו משום התרת הרסן. תכליתה שיתוף הנתבעת בתחושות ובחוויות מהשירות שניתן לנתבעת והבעת דעה על רמת השירות והתנהלות התובע כנותן השירות, ואין לראות בה משום לשון הרע…", וכן התייחס לחשיבותה של זכות הביקורת הצרכנית: "לביקורת צרכנית חופשית תפקיד חשוב מבחינה חברתית ויתרונות מובהקים לכלל הציבור. גישה זו תבטיח ביקורת צרכנית אמיתית ללא חשש, שתועלתה לחברה, לציבור ואף לנותן השירות ברורה."

הטלת עיקול - פגיעה של הזכות לשם טוב

ת"ק 27073-05-19 ברלב נ' עיריית חיפה [ניתן ביום 04/12/2019]. במסגרת פסק דין זה, קיבל בית משפט לתביעות קטנות בחיפה תביעה שהגיש התובע כנגד העירייה בגין הטלת עיקול על חשבון הבנק שלו ומימושו, וחייב את העירייה לשלם לו פיצוי בסך 6,000 ש"ח.

בית המשפט קבע בין היתר, כי יש בהטלת עיקול על חשבונו של אדם משום פגיעה של הזכות לשם טוב ובעת שמדובר בעיקול שהוטל עליו ביחס לחוב שהוא אינו חב בתשלומו:"הפסיקה הכירה בכך שככלל הטלת עיקול על חשבון בנק של אדם, מהווה פגיעה בשמו הטוב. לעניין זה, די בכך שעצם הטלת העיקול נודעה לפקידי הבנק בו מתנהל החשבון וגורמת להצגת מי שהוטל עיקול על חשבונו כאדם המשתמט מתשלום חובותיו ובפרט שעה שמדובר בחשבון בנק של עורכי דין, אשר שמם הטוב הוא למעשה המוניטין העיקרי שלהם".

שיתוף פוסט פוגעני גם עשוי להיחשב לשון הרע

רע"א 1239-19 שאול ואח' נ' חב' ניידלי תקשורת בע"מ ואח' [ניתן ביום 08/01/2020]. בפסק דין זה קבע בית המשפט העליון בין היתר, כי שיתוף תוכן ברשתות חברתיות שיש בו לשון הרע בפייסבוק עשוי להיחשב שלעצמו הוצאת דיבה באינטרנט או פגיעה של הזכות לשם טוב ולא רק כתיבת הפוסט עצמו, ועשוי לחשוף הן את כותב הפוסט והן את משתפי הפוסט לתביעה:

"יש לראות בפעולת השיתוף כ"פרסום" הבא בגדרי חוק איסור לשון הרע, ואשר עשוי להקים עילת תביעה נגד משתמש המשתף תוכן עוולתי. אכן, פעולת השיתוף נועדה, הלכה למעשה, לפרסם את התוכן המשותף לקהלים חדשים ושונים, מעבר לחבריו ולעוקביו של הכותב המקורי.

יתרה מכך, לעתים השיתוף הוא-הוא אשר מעניק פרסום של ממש לתוכן המקורי – למשל באמצעות שיתופו על-ידי גורם מוכר או בעיתוי ייחודי… הנה כי כן, פרסום המכיל לשון הרע ברשתות החברתיות, כמו גם שיתופו על-ידי משתמשים שונים, עלולים להביא להכפשה של מושא הפרסום באופנים ייחודיים וחמורים ביחס לפרסומו באמצעי תקשורת מסורתיים…"

תביעת לשון הרע בפייסבוק

ת"א 63077-06-15 איי פאב בע"מ נ' זסלבסקי בורדמן [ניתן ביום 14/11/2019]. פסק דין זה עסק בתביעת שהגישה חברה שמפעילה פאב כנגד אישה שהעלתה פוסט שכלל התבטאויות שליליות כנגד השירות שקיבלה במהלך ביקורה בפאב. בית המשפט השלום בחיפה דחה את התביעה תוך שדן במספר פרמטרים לצורך בחינת פרסומים של צרכנים בנוגע לשירותים שסופקו להם וקבע בין היתר כך:

"כשמדובר בפרסום ברשת חברתית, נקודת האיזון בין שני הערכים המתנגשים – חופש הביטוי והזכות לשם טוב – נעה לכיוון חופש הביטוי.

בכל הנוגע לפרסומים מקבוצה ספציפית – פרסומי צרכנים בנוגע לשירותים שהם קיבלו – כדוגמת הפרסום של הנתבעת ב"פייסבוק", דנתי בשאלה על-פי חמישה פרמטרים: חומרת התוכן שפורסם, יכולת הנפגע להגיב לפרסום, יכולת צרכנים אחרים להגיב לו, מידת החשיפה של הפרסום והרושם הכללי שהפרסום והתגובות לו מותיר אצל הגולש הסביר…

מממצאי לגבי כל אחד מפרמטרים אלו במקרה שבפנינו, עולה מסקנתי כי אין לראות בפוסט של הנתבעת בגדר "לשון הרע". לאור מסקנתי זו, אינני נדרש להמשיך בניתוח שאר השלבים, שעניינם חסינויות, הגנות וסעדים."

הטלת עיקול בגדר לשון הרע

תא"מ 59437-09-17 ורך נ' המוסד לביטוח לאומי [ניתן ביום 15/07/2019]. במסגרת פסק דין זה בית משפט השלום בירושלים קיבל חלקית תביעת לשון הרע שהוגשה כנגד המוסד לביטוח לאומי, וחייב את המוסד לשלם לתובע פיצוי בגין פגיעה של הזכות לשם טוב בסך 2,000 ש"ח בשל הטלת עיקול על חשבונו של התובע, וקבע כי "הטלת עיקול שלא כדין על נכסיו של חייב, היא בגדר פרסום לשון הרע".

לשון הרע באינטרנט

תא"מ 71932-07-18 ביר שופ בע"מ נ' גולן [ניתן ביום 08/04/2019]. במסגרת פסק דין זה קיבל בית משפט השלום בתל אביב חלקית תביעה שהוגשה על-ידי חברה המפעילה מסעדה כנגד סועד במסעדה שפרסם פוסט בקבוצה בפייסבוק תוך שמתח ביקורת על המקום וכתב בין היתר: "בושה של מקום…לא חוזר לשם בחיים… פשוט גניבה ללא בושה".

בית המשפט קיבל את התביעה תוך שקבע כי מדובר בפרסום המהווה פגיעה של הזכות לשם טוב בפייסבוק: "ככלל, ייחוס ביצוע עבירות פליליות לאדם… מהווה פרסום לשון הרע, שכן יש בו כדי ליצור יחס שלילי …במקרה שלפנינו אין ספק, כי הפרסום הגיע לאדם אחר זולת התובעת… הפרסום עורר דיון רב משתתפים סביב הדברים, כאשר חלק מהמגיבים טענו, כי הנתבע הגזים בבחירת המילים. היינו גולשים רבים היו חשופים לפרסום"

יחד עם זאת, בית המשפט החליט במקרה זה לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך של 7,500 ש"ח בלבד תוך ששקל בין היתר את השיקולים הבאים: "המדובר בפרסום בהיקף מוגבל בתוך קבוצת חברים-ותכלית הקבוצה היא שיח לרבות ביקורתי על מזון; הפרסום יצר שיח בתוך הקבוצה, כאשר חברים רבים בתוך הקבוצה גינו את התנהלותו של הנתבע… במקרה דנן לא חשפה התובעת נתונים כלשהם אודות נזק שנגרם לה, ולא הובאו תימוכין כלשהם לנזק שכזה"

דחיית תביעת לשון הרע בגין פרסומים מוגנים

ת"א 13749-09-18 דבוש נ' כהן [ניתן ביום 31/12/2018]. במסגרת פסק דין זה דחה בית משפט השלום בתל אביב על הסף תביעה בגין הוצאת דיבה, לאחר שקבע כי התביעה עסקה בפרסומים שנעשו על-ידי הנתבע במסגרת עדותו בפני גוף מעין שיפוטי ובפני רשות מוסמכת, ולכן קבע כי מדובר בפרסומים המוגנים על פי החוק:

"מתברר שהתביעה אותה הגיש התובע כלפי הנתבע מתבססת על "פרסומים" שנעשו על ידי הנתבע בעדותו בפני גוף "מעין שיפוטי" וכן בפני "רשות מוסמכת"… ומשכך, אפילו כל הפרסומים להם טוען התובע אכן נעשו בידי הנתבע, ואפילו פרסומים אלו אכן מהווים "לשון הרע" כהגדרתה בחוק, ואפילו פרסומים אלו כוזבים ולא בתום לב נעשו – אין בכך כדי להביא לקבלת התביעה. אין בכך, שכן לנתבע עומדת החסינות המוחלטת הקבועה בסעיפים 13 (5) ו- 13 (9) בחוק."

הגנת תום הלב בתביעת לשון הרע

ע"א 5001-02-18 פוגרבנוי נ' חמו [ניתן ביום 31.10.2018]. במסגרת פסק דין זה קיבל בית משפט המחוזי בנצרת ערעור שהגישה לקוחה באמצעות עורך דין לשון הרע כנגד בעל פיצרייה, לאחר שתביעת דיבה שהגיש בעל הפיצרייה כנגדה התקבלה, תוך שהלקוחה חויבה לשלם לו פיצוי בסך 15,000 ש"ח.

הלקוחה הזמינה מהפיצרייה פיצה, ולאחר מכן העלתה פוסט בדף הפייסבוק האישי שלה בו מתחה ביקורת על הפיצה שקיבלה וטענה כי היא קיבלה אותה ספוגה בנוזלים ולא אכילה ואף כתבה את המילה איכס. בעקבות הפוסט הגיש בעל הפיצרייה כנגד הלקוחה תביעה ובה טען בין היתר, כי בעקבות פרסום הפוסט ירדו הכנסותיו באופן ניכר עד שנאלץ למכור את הפיצרייה בהפסד. הלקוחה טענה מנגד בין היתר, כי הפוסט לא מהווה הוצאת דיבה מאחר והיא כתבה אותו בתום לב, והיה מדובר בדעה שלה על הפיצה ותלונותיה היו תלונות אמת.

ביקורת צרכנית סבירה והוגנת

בית משפט השלום קיבל תחילה את התביעה תוך שקבע, כי הפרסום מהווה לשון הרע ולא עומדת ללקוחה הגנת תום הלב. אולם בית המשפט המחוזי ביטל לאחר מכן את פסק הדין שניתן על-ידי בית משפט השלום, תוך שקבע שדבריה של הלקוחה שנכתבו בפוסט הם בבחינת הבעת דעה וביקורת צרכנית סבירה והוגנת, ועומדת לה הגנה של הגנת תום הלב:

"בתי עסק המציעים את מרכולתם לציבור הצרכנים חושפים עצמם לביקורת, גם שלילית, ולעיתים אף קשה, מצידו של ציבור הצרכנים. לציבור זה, המשקיע את מיטב כספו ברכישת מוצר או שירות, נתונה זכות מלאה להביע את דעתו על המוצר או השירות שרכש. בהבעת דעה זו ייצא הציבור כולו נשכר: ציבור הצרכנים יֵידע לכלכל צעדיו בכל הנוגע לבית העסק או המוצר והשירות הניתנים בו; ובעליו של בית העסק יוכל, על רקע הביקורת שהוטחה בו, לשפר את המוצר או השירות שהוא נותן…

סיכומם של דברים, הדברים שהטיחה המערערת בפרסום במרשתת היו בבחינת ביקורת מידתית, סבירה והוגנת, לפי זכותה, שלא לומר חובתה האזרחית, כצרכנית. להבעת דעה מסוג שכזה מעניק החוק הגנה מפני אחריות על פי חוק איסור לשון הרע, ולהגנה זו ראויה המערערת."

פגיעת הזכות לשם טוב בגין הטלת עיקול

ת"א 23868-09-12 אביב שני פיתוח ובניה בע"מ נ' חברת הגיחון בע"מ [פורסם ביום 17/05/2018]. במסגרת פסק דין זה חייב בית משפט השלום בירושלים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע בסך 6,000 ש"ח בעקבות הטלת עיקולים שהוטלו בחלקם שלא כדין על חשבונות הבנק של התובעת וקבע בין היתר כך:

"הלכה פסוקה ומנחה שנפסקה בבית המשפט המחוזי היא, שעצם הטלת עיקול, עונה על יסוד הפרסום הנדרש, מהווה לשון הרע, ופוגעת בשם הטוב של האדם שעל חשבונותיו מוטל העיקול, וזאת מאחר שהצגת התובעת כמי שלא פורעת חובותיה יש בה כדי לפגוע בשמה הטוב, בעיני בנקאי סביר ובעיני ספקים ולקוחות סבירים…

לאור האמור, זכאית התובעת לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפגיעה בשמה, שנוצרה עקב הטלת העיקול על חשבונות התובעת בבנקים, ומשלוח הודעת העיקול לצדדים שלישיים."

האם גוגל מחויבת להסיר פרסומים מכפישים?

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי כב' השופט עדי הדר מבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 28120-03-18 פלוני נ' גוגל), הוגשה תביעה כנגד גוגל בה התבקש בית המשפט לחייב אותה בתשלום פיצוי בסך 200,000 ₪ בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות עקב פרסום תכנים המייחסים לכאורה לתובע מעשים פליליים, לרבות צו עשה להסרת הפרסומים.

טענות התובע

במסגרת כתב התביעה טען התובע בין היתר, כי במהלך שנת 2017 הוקם על-ידי מפרסמת אנונימית אתר בו פורסם לגביו סיפור כוזב שהתרחש לפני שנים רבות, במסגרתו טענה המפרסמת כי הוא שיכר ואנס אותה, תוך שציינה את שמו במטרה למשוך את תשומת הלב של הגולשים ולהפיץ את דברי הבלע לקהל רחב יותר.

עוד ציין התובע, כי בניסיון לעצור ולהביא להסרת הפרסומיים הפוגעניים הוא פנה לגוגל, וביקש להסיר את הקישורים המובילים לפרסומים הפוגעניים מתוצאות החיפוש בגוגל, תוך שטען כי כל רגע שחולף ובו עדין ישנן כותרות המתנוססות בתוצאות החיפוש של גוגל, מתמשכת הפגיעה הקשה בשמו הטוב ובפרטיותו. אולם גוגל לא נעתרה לבקשתו.

עוד טען, כי אינו יודע את פרטיה של המפרסמת, וכי מדובר בדברים מופרכים שלא נבראו, וכי גוגל עודדה את הפרסומים הפוגעניים נגדו בכך שלא הסירה אותם לבקשתו, ולכן ביקש גם מבית המשפט לקבל צו להסרת כל הפרסומים המכפישים שצוינו על-ידו בתביעה ופרסומים שלא אותרו.

עוד טען התובע, כי הפרסום הביא לנזק ממשי בחייו ובעבודתו והכל בזדון וכוונה תחילה, וכי פרסום פרטיו האישיים ברבים, בצירוף ביטויים פוגעניים כגון "אנס" ו- "מסמם" עונה על הגדרת "לשון הרע", ולכן טען כי נו זכאי לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 75,000 ₪ בגין כל פרסום שביצעו כלפיו מכוח סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, וכן פיצוי בגין פגיעה בפרטיותו, ומאחר והפרסומים הללו נעשהו בזדון ועל מנת לפגוע בו, הנו זכאי לקבל כפל פיצוי.

טענות גוגל

גוגל טענה מנגד בין היתר, כי יש לדחות כנגדה את התביעה, מאחר ולא יצרה את התכנית המייחסים לתובע מעשים פליליים, וכי הקשר היחיד שלה לפרסומים הוא בטענת התובע, וכי קישורים לפרסומים מופיעים במנוע החיפוש שלה בעוד שהסכסוך האמיתי הינו בין התובע למפרסמים המהווים את הנתבעים הנכונים לתובע, וכי אי צירוף המפרסמים לתביעה מהווה פגם מהותי, מאחר והנם גם מהווים את הגורמים המתאימים להשיב לטענות התובע לגבי תוכן הפרסומים.

לגבי בקשתו של התובע להסרת הפרסומים שהתובע לא הצליח לאתרם, טענה גוגל כי מדובר בסעד גורף ומעורפל, המתייחס למספר בלתי מזוהה של פרסומים, שאפילו התובע בעצמו מודה שאינו יודע אם הם בכלל קיימים, וכי הסרת הקישורים לתכנים מתוצאות החיפוש, אינה מביאה להסרת פרסומם מהאינטרנט בכלל, והם עדין ממשיכים להיות באינטרנט עד להסרתם מהאתר בו פורסמו.

הכרעת בית המשפט

במסגרת פסק הדין, נדרש בית המשפט להכריע ב-2 סוגיות: (1) האם יש מקום לחייב את גוגל לפצות את התובע בגין לשון הרע או פגיעה בפרטיות? (2) האם יש מקום לתת צו שיורה לגוגל להסיר את הפרסומים המכפישים.

האם יש לחייב את גוגל בגין הוצאת לשון הרע או פגיעה בפרטיות?

בפסק הדין דן בית המשפט בשאלה האם יש מקום לחייב את גוגל בגין הפניה במנוע החיפוש שלה לפרסום מזיק, והפנה לפסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בע"א 44711-11-14 עו"ד סביר נ' שאול בר נוי ואח', בו דן בית המשפט בערעור על דחיית תביעתו של התובע נגד גוגל.

פסק דין בעניין סביר

עניין סביר עסק במקרה בו התובע עו"ד סביר ייצג את לשכת עורכי הדין בהליכים משמעתיים נגד עורך דין אחר, כאשר בית המשפט העליון דחה ערעור שהגיש אותו עורך דין על הכרעת דין שניתנה על-ידי בית המשפט המשמעתי. פסק הדין של העליון נפתח במשפט: "המערער הינו עורך דין, אשר הורשע בחמש פרשיות שונות על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין…".

כתוצאה מפרסום פסק הדין באינטרנט, כאשר הקישו את שמו של סביר במנוע החיפוש של גוגל, הופיע בדף תוצאות החיפוש: "הפרסום המעוול", בעוד שעו"ד סביר כלל לא הורשע בבית הדין למשמעת, הוא רק ייצג את לשכת עורכי הדין בערעור שבו נכתב על עורך דין אחר שהורשע, ולכן עו"ד סביר טען כי הפרסום השגוי והמטעה במנוע החיפוש – פגע בשמו ובמוניטין המקצועי שלו.

בפסק דין זה, דן בית המשפט המחוזי בשאלה – האם לאחר שנתבקשה הסרה של פרסום והמפרסם אינו משתף פעולה או מסרב להסיר את הפרסום באתר שלו, האם מנוע החיפוש צריך לפעול להסרת הפרסום המכפיש במנוע החיפוש עצמו.

לשאלה זו השיב בית המשפט בחיוב, אם כי קבע כי מסקנה זו שמורה ל"מקרי קיצון" כפי שבמקרה של עו"ד סביר, ובמקרים אלה מנוע החיפוש צריך להסיר פרסום מכפיש מקום בו אין ספק בכך שתוצאות החיפוש במנוע החיפוש – שגויה לחלוטין.

עוד קבע בית המשפט בעניין סביר, כי ככל וקיים ספק בנכונות הפרסום, רשאית אך לא חייבת גוגל, להחליט כי רק על פי צו שיפוטי היא תתערב באופן אקטיבי בתוכן המופיע אצלה, אם כי בעניין סביר לא היה מקום להמתין למתן צו והיה מקום להיענות לדרישת ההסרה, מאחר וגם האתר עצמו בו פורסם פסק הדין הפנה לפסק הדין של העליון שממנו ניתן היה להיווכח שעו"ד סביר כלל לא הורשע בעבירה משמעתית.

וכך סיכם בית המשפט המחוזי קבע: "זהו מקרה מובהק שבו היה ברור כי הפרסום המעוול מקורו בטעות. תוכנו שגוי בעליל והוא מעוול כלפי סביר.
למרות זאת, לא נעתרה גוגל לבקשת ההסרה… הפרסום המעוול שגוי בעליל. ההפניה לאתר עצמו מעלה רק את תוכן פסה"ד בעניינו של עו"ד … ואין שם תוכן מידע כלשהו בנוגע לעו"ד סביר – לא תוכן חיובי ולא תוכן שלילי! משמצאה לנכון שלא להסיר את הפרסום עד עצם היום הזה; אין מקום לפטור אותה מחבות."

הסרת הפרסומים המכפישים

בית משפט השלום ציין, כי במקרה של הפרסום יוחסו לתובע מעשים חמורים ביותר, ולכן במהלך ההליך ניתן על-ידי בית המשפט החלטה לפיה התובע יפנה לאתרים בהם פורסמו הפרסומים בדרישה להסרת הפרסומים, וככל והם לא יתנגדו ההפניות אליהן מגוגל יוסרו.

בשלב מאוחר יותר, חלק מהאתרים אכן הסירו את הפרסומים בעקבות פניית התובע אליהן, ולגבי חלק שלא התנגדו נתן בית המשפט צו להסרה, וגוגל הודיעה כי הסירה את הפרסומים, למעט פרסומים השייכים לאתרים זרים ולא לאתרים ישראליים.

במסגרת ההליך ציין בית המשפט השלום כי מהעדות שהוצגה בפני בית המשפט מטעם גוגל עלה, כי גוגל מיישם את הלכת סביר בכך שכאשר פרסום מסוים מייחס לפונה מעשים חמורים, גוגל לא תסיר את הפרסום ללא צו שיפוטי ככל שלא ניתן לקבוע כי הפרסום הוא בגדר: "מקרה מובהק שבו היה ברור כי הפרסום המעוול מקורו בטעות. תוכנו שגוי בעליל והוא מעוול כלפי הניזוק"

כלומר בית המשפט קבע, כי על התובע במקרה זה לשכנע את בית המשפט שהפרסום אליו הפנה מנוע החיפוש הוא בגדר "מקרה מובהק שבו היה ברור כי הפרסום המעוול מקורו בטעות. תוכנו שגוי בעליל והוא מעוול" כלפיו.

האם יש להורות לגוגל להסיר הפניות לפרסומים?

במסגרת פסק הדין דן בית המשפט בשאלה – האם יש להורות לגוגל להסיר הפניות לפרסומים שפורטו על-ידי התובע בתביעתו, וציין כי נכון למועד פרסום פסק הדין כמו גם על פי וועדת ארבל, קיים קושי מבחינת סמכות בית המשפט להיעתר לבקשה להסרת תכנים, וכי הוגשו מספר הצעות חוק בנושא זה, וכי י שנם חילוקי דעות בין הערכים המתנגשים בסוגיה זו.

עוד ציין בית המשפט, כי במצב בו קיים פרסום המייחס לתובע מעשים פליליים חמורים ואשר פורסמו על-ידי מפרסמים שאינם מזוהים, יש לבית המשפט סמכות בנסיבות המתאימות להורות על הסרת הפרסומים מכוח סעיף 9 במסגרת חוק לשון הרע, וזאת ללא צורך בהכרעה האם עסקינן בפרסום כוזב או לא.

לאור זאת קבע בית המשפט, כי בהעדר התנגדות של מי מהגורמים המפרסמים להסרת ההפניות לפרסומים בעניינם של התובע, ולנוכח הסכמת גוגל, בית המשפט הותיר את ההסדר שהושג בין הצדדים, לפיו ההפניות מגוגל לאותם פרסומים יוסרו. עם זאת, בית המשפט החליט לדחות את בקשת התובע לחייב את גוגל בתשלום פיצוי בגין לשון הרע או פגיעה בפרטיות.