תביעת נזק רכוש לרכב בכבישי מע"צ

תביעת נזק רכוש לרכב בכבישי מע"צ. בארצנו קיימים כבישים רבים תחת אחריותה של מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בע"מ. כפועל יוצא מכך נשאלת השאלה מהו היקף אחריותה של מע"צ בכל הקשור למניעת מפגעים תחבורתיים היכולים להיות קיימים על כבישיה.

כך למשל במקרה בו כלי רכב שנסע על כביש של מע"צ והחליק ממפגע שהיה על הכביש כגון – כתם שמן ובשל כך רכבו ניזוק, עשויה לעלות השאלה במקרה זה, האם על מע"צ לפצותו באופן מלא? או באופן חלקי או בכלל באם עליה לפצותו. כפי שיפורט להלן, אחריותה של מע"צ להבדיל מתאונות דרכים בהן קיימת אחריות מוחלטת, אינה מוחלטת והניזוק נדרש להוכיח בפני בית המשפט כי הנזק שנגרם לרכבו הוא בשל רשלנותה של מע"צ שלא פיקחה/טיפלה/תחזקה כראוי את הכביש באופן סביר, וככל שמע"צ תוכיח כי עשתה ככל שביכולתה בעניין זה – בית המשפט יתחשב בכך ובפיצוי המגיע, ככל המגיע לניזוק.

מה בדרך כלל נטען במסגרת תביעת נזק רכוש לרכב בכבישי מע"צ ?

במסגרת כתבי ההגנה המוגשים מטעם מע"צ במסגרת תיקים של תביעת נזק רכוש לרכב בכבישי מע"צ בהם דנים בנושא של אחריות מע"צ לנזקים שנגרמו לכלי רכב, נטענות לרוב טענות בהן מנסה מע"צ להוכיח ולהראות שאינה אחראית לנזק שנגרם וכי הנה עושה כל שביכולתה על מנת למנוע כל מפגע מסוכן בכבישיה וזאת, בין היתר, באמצעות סיירים שמפעילה מע"צ לטיפול בכבישים ובאמצעות מרכז שליטה ובקרה ומוקד שירות לקוחות שמע"צ מפעילה לצורך דיווח ואיתור המפגעים.

בנוסף עשויה מע"צ לטעון כי אין זה סביר ולא ניתן לצפות כי תמצא בכל זמן ובכל מקום וכי לפני התאונה שנגרמה מהמפגע לא התקבל אצלה כל דיווח וכי מי מטעמה (והכוונה היא בדרך כלל לצוות הסיירים המופעלים מטעמה) לא נתקל במפגע שכזה טרם התאונה על אף שביצוע באותו כביש סיורים מטעמה ולכן, תטען כי המפגע המסוכן שהיה על הכביש ממנו נגרם הנזק, נגרם, ככל הנראה כמה שעות לפני התאונה או בגלל התאונה ולכן – אינה אחראית עליו וכי לא ניתן לצפות ממנה כי הייתה יכולה לתקנו בשל היעדר מודעותה לאותו מפגע מסוכן.

בנוסף לכך, עשויה מע"צ לטעון במסגרת תביעות העוסקות בנושא אחריות מע"צ לנזקים שנגרמו לכלי רכב – לאשם תורם של התובע שנהג באופן לא סביר בנסיבות מסוימות, כגון – במידה וירד גשם חזק עשויה לטעון כי הנהג נהג באופן לא זהיר וסביר ובשל כך נגרם הנזק לרכבו ולא בשל בעיות ניקוז בכביש.

סוגיית האחריות במסגרת תביעת נזק רכוש לרכב בכבישי מע"צ

בעניין סוגיית האחריות, ציין השופט ברק (כתוארו אז) בעע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' (פורסם בנבו), כי רמת האחריות והזהירות הנדרשת ממזיק הנה אותה צפיה הנדרשת מאדם סביר לנקוט באמצעי זהירות סבירים למניעת המפגעים ושאותו אדם סביר כמו גם האמצעים הסבירים נקבעים על-ידי בית המשפט:

"חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. אדם סביר זה אינו אלא בית המשפט, אשר צריך לקבוע את רמת הזהירות הראויה. רמת זהירות זו נקבעת על פי שיקולים של מדיניות משפטית."במסגרת פקודת הנזיקין (נוסח חדש) נקבעו שתי "חזקות התרשלות" וככל שהתובע יוכיח בפני בית המשפט כי אחת מחזקות אלה מתקיימות בנסיבות המקרה, נטל ההוכחה כי לא הייתה התרשלות תעבור לחובת הנתבעת.

החזקה הראשונה מנויה בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, אשר כותרתו "חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים":

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."

החזקה השנייה קבועה בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, המורה כדלהלן:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

באשר לאופן בו יש לבחון קיומה או העדרה של התרשלות צוין על-ידי בית המשפט בע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול, פ"ד נ(3) 784 צוין בעניין זה כדלקמן:

"החובה המוטלת על-פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ. דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. אכן, ביסוד ההתרשלות מונח עקרון הסבירות. השאלה אשר דיני ההתרשלות באים להשיב עליה היא, אילו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק. לעניין זה יש להתחשב בהסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשות למנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק, ביכולה היחסית למנוע את הנזק וכיוצא בהם שיקולים המבטאים את רעיון האשמה והמבוססים על ההנחה שהאמצעים אשר המזיק צריך לנקוט אינם חייבים להסיר את הסיכון, אלא אמצעיםשסביר לנוקטם בנסיבות העניין."

על כן, על מנת שהתובע יהא זכאי לקבל פיצוי בתביעתו, עליו להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות בהתאם לפקודת הנזיקין, במסגרתם נדרש להוכיח קיומה של חובת הזהירות (קרי: האחריות); הפרת חובת הזהירות (קרי: התרשלות); נזק וקיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות והנזק.

חובת זהירות מושגית במסגרת תביעת נזק רכוש לרכב בכבישי מע"צ 

חובת זהירות מושגית בוחן באופן אובייקטיבי האם לאור יחסי הצדדים חלה חובה על המזיק לפצות את הניזוק. לדוגמא בענייננו על פי פקודת הנזיקין – חלה חובת זהירות על בעלי המקרקעין קרי, מע"צ למנוע מפגעים מסוכנים בשטחם מפני מבקרים היות והמדינה כבעלת מקרקעין חבה חובת זהירות כלפי מי שעלול להיפגע מעשיה ו/או מחדליה הקשורים בתחזוקת הנכסים שבבעלותה, בשליטתה או בהחזקתה.

בעא 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות, פ"ד מז(1) 802, בה נדונה תביעת נזק רכוש לרכב בכבישי מע"צ, ציין בית המשפט העליון בעניין זה כי:

"בקביעת היקפה וגבולותיה של חובת הזהירות המושגית מתחשב בית המשפט בצורך להבטיח חופש פעולה מזה ובצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. הוא מתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו. הוא לוקח בחשבון את השפעת פסיקתו על דרכי התנהגותם של הבריות בעתיד. הוא שוקל את המעמסה הכספית, אשר תוטל על סוג מסוים של מזיקים או ניזוקים בעקבות החלטתו. שיקולים אלה ואחרים מתאזנים בכור הכרתו השיפוטית של בית המשפט… מושג המפתח בקביעתה של "חובה מושגית" נמצא בתיבה "ראוי", והשאלה הנשאלת היא: האם ראוי להטיל חובה על סוגי פלונים כלפי סוגי אלמונים בסוגי נסיבות אלו ואחרות? אלה הם "יחסי הרעות"

חובת זהירות קונקרטית במסגרת תביעת נזק רכוש לרכב בכבישי מע"צ 

חובת זהירות קונקרטית הנו מבחן סובייקטיבי, בו נבחנת שאלת הצפיות והנה – האם אדם סביר היה צריך בנסיבות המקרה הקונקרטי והספציפי – לצפות את התרחשות הנזק. במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית צריך בית-המשפט להתחשב בעובדותיו המיוחדות של המקרה, כאשר לא כל נזק צפוי (מבחינה פיזית) הוא נזק שיש לצפותו.
מבחן הצפיות כולל בחובו שני היבטים: "ההיבט הראשון, הוא ההיבט העקרוני, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות. ההיבט השני, הוא ההיבט הספציפי, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות"…ההיבט הראשון, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת זהירות מושגית"…ואילו ההיבט השני, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת הזהירות הקונקרטית'". (ע"א 145/80 – שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח' , פ"ד לז(1), 113.

קשר סיבתי

בת"א (י-ם) 730/94 בלויא נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פ"ד תשנט(2) 433 ציין בית המשפט בנוגע לקשר הסיבתי שעל התובע להוכיח בין התרשלות הנתבעות לנזק המורכב משני מרכיבים מצטברים: קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי.

קיום קשר סיבתי עובדתי: במסגרת ע"א 231/84 קופת חולים של ההסדרתו נ' פאתח פ"ד מב (3) 312 נקבע על פי כלל זה, בדומה להוכחת כל ממצא עובדתי – התובע נדרש להוכיח, לפי מאזן ההסתברויות הנהוג בדין האזרחי (מעל 50%), כי הנזק היה נמנע אלמלא ההתרשלות.

קשר סיבתי משפטי בוחן האם ראוי שבגלל אותו סיכון שגרם עובדתית לנזק, ראוי להטיל חבות משפטית. זהו מבחן הצפיות: האם יכול היה לצפות והאם צריך היה (ע"א 916/05 כדר נ' הרישנו תק-על 2006(2), 4547, עמ' 14 לפסק הדין)

להלן מספר דוגמאות מפסקי דין של בתי המשפט במסגרת תביעת נזק רכוש לרכב בכבישי מע"צ:

נזק לרכב עקב שלולית

ת.א 203088/02 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' מע"צ – רכב שנסע בכביש מע"צ נתקל בשלולית מים (שהצטברה עקב מי גשמים) ובשל כך איבד שליטה על רכבו וסטה לתעלה ורכבו שקע ונגרם לו נזק רב. בית המשפט קבע כי למע"צ 30% אחריות מהנזק שנגרם ולנהג 70% אשם תורם.לגבי אחריותה של מע"צ ציין בית המשפט- "לא נטען ואף לא הוכח בפני כי הנתבעות נקטו בפעולות למניעת תאונות בקרבת המקום לא כל שכן, שכאמור הם ידעו על הבעייתיות הקיימת בתעלה בזירת האירוע, אך לא נעשה כאמור דבר" .לגבי אשם תורם של הנהג ציין בית המשפט-"המבוטח הבחין בשלולית אך לא העריך נכונה את עומקה הוא כלל לא עצר לפני הכניסה לשלולית וכנראה גל המים שיצר עם כניסתו הוא זה שהביא בסופו של דבר לקרות הנזק."

נזק לרכב עקב עמוד זרוק בכביש

ת.א 057180/05 מתתיהו אברהם נ' מע"צ נהג שנסע ברכב של מע"צ ולפתע רכב צד ג' אשר נסע לפניו עלה על עמוד שהיה זרוק בכביש והעיפו אל עבר רכבו ובנוסף רכבו של הנהג עלה על עמוד נוסף שהיה זרוק על הכביש. בית המשפט קבע כי מע"צ התרשלה והפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית וציין:"אני מקבל אומנם את טענת מע"צ, כי ברישומיה לא דווח על כל אירוע במקום אך אינני סבור, כי די בכך שאירוע לא דווח למע"צ על מנת ללמד שזה כלל לא התקיים.

זאת ועוד מע"צ ומר גליק שהעיד מטעמה לא הביאו כל ראיה או כל עדות מטעם הצוות אשר מבצע לטענתם את הביקורת והבדיקה בכביש. עדות שניתן היה ללמוד ממנה, כי מע"צ אכן ביצעה את הביקורת הנטענת בכביש וכי הביקורת מצאה כי העבודות המבוצעות בכביש מבוצעות באופן בטיחותי שאיננו מסכן את הנוסעים עליו.כיוון שכך אני קובע, כי למע"צ אחריות מושגית כלפי נהגים הנוסעים בכביש במקום שהיה מצוי בתחום אחריותה, הייתה קיימת לה גם אחריות קונקרטית במסגרת האירוע נשוא דיון זה ובשעה שעמודים ששימשו בעבודות שבוצעו בכביש הגיעו לנתיב הנסיעה היא הפרה את חובת הזהירות הנדרשת ממנה והתרשלה באופן שגרם לנזק לרכב התובע."

נזק לרכב עקב קולטן מים

תא"מ 577-09-11 כסאברי נ' מע"צ נהג שנסע בכביש של מע"צ ובמהלך הנסיעה נפגע הרכב מקולטן מים שהיה על הכביש ושלא היה מכוסה. באותו עניין קבע בית המשפט כי יש להטיל אחריות על מע"צ לנזק שנגרם לרכב וזאת למרות טענת מע"צ כי אין להטיל עליה אחריות למפגע משום שלא דווח לה עליו קודם וצירפה לשם תמיכה בטענה זו יומן אירועים מיום התאונה. בית המשפט דחה טענה זו.

בית המשפט ציין כי מחוו"ד שצורפו מאת התובעת של המפגע עולה בבירור שקיים מפגע בכביש של קולטן מים שאינו מכוסה והנתבעת אף לא הכחישה את קיומו של המפגע ואחריותה לפעול לתיקנו. לאור זאת, קבע בית המשפט כי מע"צ לא עמדה בנטל ההוכחה "כי לא התרשלה בנסיבות העניין ועשתה כל שביכולה על מנת להסיר מפגעים העלולים לסכן את המשתמשים בדרך בין אלו שנוסעים ברכב ובין הולכי רגל שעלולים להיפגע בגופם כתוצאה מקיומו של קולטן מים שאינו מכוסה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה."

כמו כן, התייחס בית המשפט לטענת מע"צ כי אינה יכולה להיות בכל מקום ובכל זמן בכל רגע נתון על מנת למנוע קיומם של מפגעים וציין כי היה יכול לקבל טענה זו "לו היה מדובר במפגע רגעי חולף לדוגמא כתם שמן שיכול להיווצר מרכב שחלף זמן קצר קודם לכן. איני יכולה לקבל טענה זו כאשר מדובר על פניו במפגע קבוע של קולטן מים שאינו מכוסה"

נזק לרכב עקב בור בכביש

ת"ק (י-ם) 4172/08 הוד אושיק נ' מע"צ נהג שנסע בלילה בגשם ובערפל בכביש של מע"צ נפגע מבור שנפער בכביש. בית המשפט קיבל את התביעה הטיל את האחריות על מע"צ. במסגרת התיק טען נציג מע"צ כי מהסיורים והתיקונים של הכביש שבוצעו עובר לאירוע ניתן ללמוד כי מע"צ נקטה באמצעים לבדיקת הכביש.

עם זאת קבע בית המשפט כי מהצילומים שהוגשו ניתן ללמוד הכביש היה משובש וסדוק ולנוכח זאת קבע כי:"מן הראוי היה לדאוג לכך שהכביש לא יהיה משובש כך שלא יפערו בו בורות בזמן סערה ויסכנו את עוברי הדרך מכאן שניתן היה לצפות את התפערות הבור וניתן היה למנוע זאת מבעוד מועד… בכך שהכביש היה משובש הופרה חובת הזהירות של הנתבעת כלפי עוברי אורח בכלל ובפרט כלפי התובע."

נזק לרכב עקב כתם שמן על הכביש

תא"מ 177094/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מע"צ נהג שנסע בלילה בכביש חיפה-יוקנעם ומכוניתו החליקה והתהפכה עקב כתם שמן שהיה על הכביש בית המשפט קבע כי אין מחלוקת כי התאונה נגרמה כתוצאה מכתם השמן ואין מחלוקת כי הכביש נמצא באחריותה של מע"צ.

יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה כי מע"צ התרשלה בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין כי לא נקטה באמצעי סבירות סבירים וכי לא ניתן לצפות ממע"צ שהיא תוכל למנוע כל מפגע חלוף בכביש בכל רגע נתון ובכל מקום וזמן ולכן דחה בית המשפט את טענת התובעת בקשר להיפוך נטל הראיה לכתבי מע"צ וזאת משום שלא הביאה תשתית עובדתית מספקת כי מע"צ לא נקטה באמצעים הנדרשים למילוי חובותיה.

בנוסף ציין בית המשפט כי מע"צ הוכיחה בפניו כי היא פעלה באופן סביר בנסיבות המקרה:"יתר על כן, מע"צ הוכיחה שהיא פועלת לאיתור ומניעת מפגעים בכבישים, וגם בכביש הנדון נערכו סיורים, באותו יום עצמו. בנסיבות אלו, הוכיחה מע"צ שהיא פועלת למילוי חובותיה. לא הונחה בפני כל תשתית על יסודה ניתן יהא לקבוע כי האמצעים שננקטו אינם מספיקים, שניתן לפעול אחרת, שפעילות אחרת תביא לתוצאות שונות, וכיו"ב. יש להדגיש שלא ניתן להטיל על מע"צ אחריות מוחלטת להבטחת העדר כל מפגע חולף בכביש. על מע"צ לפעול בסבירות, תוך התחשבות באילוצי התקציב וכוח האדם העומדים לרשותה."

לסיכום, אין ספק כי למע"צ קיימת חובה לתחזק ולתקן באופן שוטף את הכבישים שבניהולה ובעלותה. יחד עם זאת מהאמור לעיל ומניתוח הפסיקה האמורה לעיל עולה, כי לא תמיד ייחס בית המשפט למע"צ אחריות לתאונות המתרחשות בכבישיה בשל מפגעים וכי על מנת שתוטל אחריות על מע"צ, על התובע לעבור משוכות לא פשוטות ולהוכיח איפה ואיך מע"צ התרשלה לטענתו ובמרכז טענה זו יהא על התובע להוכיח בפני בית המשפט כי מע"צ לא נקטה היא באמצעים סבירים למניעת המפגע.

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית.