מגורים לעובדים זרים

בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור שהגישו חברת כוח אדם ומנהלה אשר הורשעו בעבירת אי העמדת מגורים הולמים לפועלים סינים בדרום תל –אביב ונקנסו ב-300,000 ₪
 
מפסק הדין עולה, כי כנגד המערערת, חברה לאספקת עובדים זרים לענף הבניה, והמערער, שהנו בעליה ומנהלה של החברה, הוגש כתב אישום לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, בגין עבירה של העסקת 11 עובדים זרים מבלי להעמיד לרשותם מגורים הולמים.
 
במסגרת כתב האישום נטען כי במהלך חודש ספטמבר 2009 ביצעו מפקחי משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, ביקורת מגורים במבנה בו התגוררו העובדים הסינים בדרום תל-אביב שהועסקו על-ידי החברה, ובמסגרתו נמצאו הליקויים הבאים: "שטח מגורים – ללא ארונות, שקעי חשמל מאולתרים. מטבח – מאולתר ללא ארונות אחסון, ללא חדר אוכל, ללא ברז מים למים חמים, אין מקרר במטבח, מתחם המטבח מלוכלך ומיכל האשפה אינו מכוסה. שירותים – מאולתרים ומלוכלכים. מקלחות – מלוכלכות. תברואה לקויה ללא סדרי איסוף וסילוק אשפה, תחזוקת מבנה לקויה, ריח צחנה ועובש בקירות."
 
בית הדין האזורי לעבודה לא קיבל את עדותם של מנהל החברה ורכז שטח מטעמה, אשר טענו כי המבנה היה מאורגן, מסודר או "מדוגם", וקבע כי במועד בו התגוררו העובדים במבנה היו ליקויים רבים "עולה מראיות המאשימה תמונה קשה ביותר של הזנחה ולכלוך, באופן שיש בו אף כדי סיכון הבריאות…בנסיבות אלה, לא ניתן לכנות את המגורים "הולמים". רחוק מכך".
עוד טענו החברה ומנהלה, כי העובדים הם האחראים לחלק מן הליקויים שנמצאו  במבנה, כגון לכלכוך מבישול ואלתורי חשמל, אך גם טענה זו נדחתה על-ידי בית הדין האזורי, אשר קבע כי הליקויים החמורים אינם קשורים להתנהלות שוטפת של העובדים,
 
עוד קבע בית הדין האזורי,  כי הוכח בפניו כי התקיים היסוד הנפשי בעבירה משום ש: "החברה היתה מודעת לכך שהעמידה לרשות עובדיה מגורים שאינם הולמים", וכי המבנה נשכר על-ידי החברה בזמן שכבר היו בו ליקויים, כחודש אחד בלבד לפני שבוצעה הביקורת על-ידי המפקחים, אולם החברה ומנהלה התעלמו מכך ו"עצמו עיניהם".
 
לאור זאת החליט בית הדין האזורי להרשיע את החברה בעבירה של אי העמדת מגורים הולמים על פי חוק עובדים זרים, והטיל עליה קנס בסך 250,000 ₪, ואילו את מנהלה הרשיע בהפרת חובתו כנושא משרה על פי חוק עובדים זרים, בכך שהוא  פיקח ולא עשה ככל שאפשר למניעת העבירות שביצעה חברתו, והטיל עליו קנס בסך 50,000 ₪. בנוסף הם חויבו לחתום על כתב התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו.
 
לאחר מתן גזר הדין, הגישו החברה ומנהלה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה כנגד הרשעתם, במסגרתו חזרו על הטענות שהעלו בפני בית הדין האזורי וכן טענו, בין היתר, כי לא התקיים אצלם היסוד הנפשי הנדרש להרשעה.
 
בית הדין הארצי קבע כי פסק הדין של בית הדין האזורי היה מפורט ומנומק וציין כי מטרותיו של חוק עובדים זרים הנו להגן על זכויותיו של העובד הזר, לרבות אספקת מגורים הולמים, ודחה את הערעור, תוך שקבע כי התקיים אצל החברה ומנהלה היסוד הנפשי של מודעות מסוג "עצמית עיניים", בקשר לחלק מהליקויים שנמצאו במבנה המגורים שהם העמידו לעובדים הזרים, וזאת משום שלמרות שהם נחשפו למצבו הקשה של המבנה ו- "נורות אזהרה מסוג זה ודאי הבהבהו לנגד עיני המערערים" הם בחרו להתעלם מכך, ולכן נקבע כי הורשעו בדין ואף נדחתה טענת בעל החברה כי במקרה זה התקיים חריג המצדיק את אי הרשעתו.
 
חובת המעסיק לדאוג למגורים הולמים לעובדבמסגרת פסקי דין רבים, עמדו בתי הדין בהרחבה על החובה המוטלת על המעסיק לדאוג למגורים הולמים לעובדים הזרים, בהתאם להוראות חוק עובדים זרים ותקנותיו, אשר נועדו להגן על זכויותיהם הבסיסיות: "עובד זר אינו כלי עבודה זמין לעת מצוא. עובד זר הוא, בראש וראשונה, בן-אנוש הזכאי לזכויות בסיסיות כעובד וכאדם…הדרך הנכונה להבטיח את זכויותיו הבסיסיות של העובד הזר היא קביעת נורמות העסקה מחייבות בחקיקה ויצירת מערך של פיקוח ואכיפה על הוראות החוק."
 
לאור חשיבותו של נושא זה, נעמוד בקצרה על החובות המוטלות על המעסיק בנושא זה.
 
במסגרת חוק עובדים זרים נקבע כי על המעסיק להעמיד "על חשבונו, לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו", ובמסגרת תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), תשס"א-2000, נקבעו תנאים אשר רק מקום בו הם התקיימו במלואם, יראו במבנה מסוים בו גרים עובדים זרים כמגורים הולמים.
 
כך לדוגמה, נקבע בתקנות, בין היתר, כי המבנה צריך להיות מאוורר ומוסק לפי הצורך ובהתאם לעונות השנה, ובו יהא מטבח ששטחו מתאים למספר העובדים המשתמשים בו, וכי בכל חדר המצוי במבנה, לא ישוכנו יותר משישה אנשים, ולכל עובד תהא מיטה נפרדת, ארון בגדים או תא נפרד בארגון בגדים. עוד קובעות התקנות, כי על המעסיק לדאוג לאספקת מי שתיה למבנה, ולנקוט בכל פעולה הדרושה למניעה סדירה של מפגעי תברואה, לרבות מניעת חרקים ומזיקים אחרים.
 
עוד קובעות התקנות גודל מינימלי של שטחים מסוימים שצריכים להיות במבנה, לדוגמה, שטח מקום לינה של עובד צריך להיות מינימום 4 מטרים קבועים, שטח חדר אוכל 1.5 מטר רבוע לכל עובד, נפח תא בארון בגדים של 0.5 מטרים מעוקבים לכל עובד, וכמות מים חמים צריכה להיות מינימום 30 ליטרים לכל עובד המתגורר במבנה.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוות דעת.

מאמרים קשורים